תהילים ל'

המזמור ה-30 בספר תהילים

תהלים ל' הוא המזמור ה-30 בספר תהילים (המזמור ה-29 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה). המזמור מיוחס לדוד ופותח במילים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". המזמור נקבע בתפילה היהודית כחלק מפסוקי דזמרה הנאמרים מידי בוקר בתחילת תפילת שחרית.

פסוקי המזמור:תהלים ל'
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד

א מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד:
ב אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:
ג ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי:
ד ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי (מיורדי) מִיָּרְדִי בוֹר:
ה זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:
ו כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה:
ז וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם:
ח ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל:
ט אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:
י מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:
יא שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי:
יב הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה:
יג לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

נושא המזמור עריכה

המזמור הוא מזמור 'הודאת יחיד', בו המשורר מודה לה' על שחילץ אותו מסכנת מוות, וכן הוא כולל תפילה להצלה מסכנת מוות זו, שהוצעו מספר דרכים להסביר את משמעותה. ההצלה הגיעה למשורר באופן מהיר ביותר, וכך תחושת המצוקה שלוותה אותו בשעותיו הקשות, "בערב ילין בכי", התחלפה בעליצות ושמחה בבוא המרפא והישועה: "הפכת מספדי למחול לי". המזמור נחתם בתובנה שמי שכמו קם לתחיה וזכה במתנת החיים, הרי זה כדי שיביע תודה לה' על הישועה שזכה בה מידיו, והצהרה של המשורר בפני ה' אלוהיו, שהוא יודה לו לעולם.[1]

יש שלמדו מן הביטוי "וַתִּרְפָּאֵנִי" בפסוק ג', שהצרה ממנה ניצל המשורר היא מחלה קשה,[2] אך אחרים העירו שלא ניתן לקבוע זאת בוודאות, שכן בכמה מקומות במקרא השורש רפ"א משמש גם במשמעות מטפורית של תיקון, שיפור, הצלה כל סוג של צרה.[3] רש"י, למשל, פירש ביטוי זה במשמעות של "סליחת עוון".[4]

כותרת המזמור עריכה

מכותרת המזמור, ”מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד”, עולה כי המזמור חובר על ידי דוד המלך, לכבוד חנוכת בית כלשהו. לא מבואר במזמור על איזה בית מדובר, ולכן רוב המפרשים הניחו שהוא בית המקדש, המכונה במקרא "הבית" סתם". לכאורה, קביעות אלו סותרות זו את זו, שכן על פי המסופר בתנ"ך,[5] בית המקדש נבנה ונחנך רק לאחר מותו של דוד, על ידי שלמה בנו. בעיה נוספת בכותרת זו היא, שמלבד הבטוי "הַרְרִי" (=ההר שלי) בפסוק ח', שיכול להתפרש כרומז להר הבית, אין במזמור רמז לחנוכת בית או לבית המקדש, והוא כלל לא עוסק באירוע מעין זה. הפרשנים העלו דרכים שונות ליישב קשיים אלה.

מחבר המזמור עריכה

לפי אחד הפרשנים, הכתוב מייחס את חנוכת הבית לדוד בגלל הקשר שלו לבית המקדש. הקשר בא לידי ביטוי בהעלאת ארון הברית לירושלים ובהכנת חומרי הבניה לבניית המקדש.[6] לפי מקור אחר, סיבת ייחוס המזמור לדוד היא בשל המוכנות של דוד להיפטר מן העולם טרם זמנו על מנת לזרז את תחילת בניית הבית, זאת לאחר שהנביאים מסרו לו שבניית בית המקדש תחל רק לאחר מותו.[7]

במדרש תהילים מבואר, ש"הבית" הוא אכן בית המקדש, והוא מיוחס לדוד, כיון שהוא תכנן לבנותו, והצטער רבות למען מטרה זו. המדרש מסביר ייחוס זה על פי שני עקרונות:

אמר רב הונא: ...חשב לעשות מצווה, אף על פי שלא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. תדע לך שהוא כן, שכן דוד חשב לעשות בניין בית המקדש ואף על פי שלא בנאה, נכתב על שמו, שנאמר "מזמור שיר חנכת הבית לדוד"... מכאן, שכל המצטער על הדבר נקרא על שמו... שנאמר "אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו"' (תהילים, קל"ב, ג'ד'), נקרא על שמו, שנאמר "מזמור שיר חנכת הבית לדוד".

מדרש תהילים, מזמור ל'

לפי פרשנות זו, ניתן לקרוא את המילה 'לדוד' כנסמכת למילה 'הבית' הקודמת לה, ולא כציון שמו של מחבר המזמור.[8] ואכן, במדרש אחר נזכר במפורש, שמחבר המזמור אינו דוד אלא שלמה, שאמרו לכבוד חנוכת בית המקדש הראשון.[9]

פרשנויות והסברים נוספים שניתנו לייחוס בניית בית המקדש לדוד הם:

  1. האבן עזרא פירש, שבעת שדוד בנה את בית הארזים שלו, הוא חלה במחלה קשה ונתרפא ממנה, ולאחר שהשלים את בניית ביתו וחנכו, הוא כתב מזמור הודאה על הצלתו ממוות.
  2. יש מפרשים שדוד כתב המזמור וציווה את שלמה בנו שיאמרו אותו לכשיחנכו את בית המקדש. בדומה לכך, יש שפירשו שדוד כתב את המזמור בתור נבואה על חנוכת בית המקדש השני או בית המקדש השלישי כך שהמזמור מתייחס לגלות ולגאולה העתידה.
  3. המלבי"ם כתב ש'הבית' המוזכר בכותרת המזמור הוא מטאפורה הממשילה לבית את נפשו וגופו של המשורר (דוד).[10]
  4. לדעת הרב ראובן מרגליות, דוד חיבר את המזמור בתור הודאה על הצלתו והצלת עמו מהמגפה לאחר הקמת המזבח בגורן ארוונה. הבית במזמור הוא כינוי למזבח, שדוד אמר עליו: ”זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים”, והקמתו נחשבה בעיני דוד לחנוכתו הראשונית של המקדש.[11]

פרשנות עריכה

בדרשות למועדים שבמדרש פסיקתא רבתי מיוסדת כל דרשת החנוכה על מזמור זה.

במדרש אחר,[12] נדרש מזמור זה בתוך סיפורו של נס הפורים, כאשר פסוקים מהמזמור מוטמעים בתוך השיח. וכך מסופר על מרדכי היהודי עם תחילת המהפך בעלילת מגילת אסתר כאשר אחשוורוש מאלץ את המן האגגי להרכיב את מרדכי על סוסו האישי, ולצעוד לפניו:

כיון שרכב על הסוס התחיל לקלס להקב"ה ארוממך ה', כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. תלמידיו מה היו אומרים? זמרו לה' חסידיו וגו'. אותו רשע (המן) מה היה אומר? ואני אמרתי בשלוי וגו'. אסתר מה היתה אומרת? אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וגו'. ישראל מה היו אומרים? שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי.
אמר רבי פנחס: בקריאת שמע היה (מרדכי) עסוק ולא הפסיק, שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלוהי לעולם אודך.

המזמור בליטורגיה עריכה

בפסוקי דזמרא עריכה

ברוב נוסחי התפילה היהודיים, המזמור נאמר מדי יום בתפילת שחרית, בתחילת פסוקי דזמרא. בנוסח אשכנז, המזמור פותח את פסוקי דזמרא, ובנוסח ספרד ועדות המזרח, קודם לו פרק 'הודו', ולאחריו נאמרת ברכת ברוך שאמר. בחלק מעדות אשכנז המזמור כלל לא נאמר בתפילת שחרית.

מקור אמירתו הוא, כנראה, בנוסח עדות המזרח, בו הושמט פסוק הכותרת "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". משם חדר המזמור לנוסח ספרד, בו נאמרת גם כותרת המזמור. בסידורי האשכנזים לא נמצא המזמור לפני שנת תקמ"א, ולא ברור לחלוטין מתי מנהג זה חדר לנוסח אשכנז המזרחי, בעוד שברוב קהילות אשכנז המערבי המזמור לא נתקבל עד היום.[13] בנוסח איטליה ובתכלאל מזמור זה אינו מופיע עד היום, וגם לפי מנהג הגר"א אין אומרים אותו,[14] אם כי המזמור מופיע בסדור "אשי ישראל" על פי מנהגי הגר"א.

יש הסבורים כי אמירת "מזמור שיר חנוכת הבית" לפני תפילת השחר בכל ימות החול, הוא מנהג טעות שחדר לתפילה בעקבות מנהג אמירת המזמור בימי החנוכה.[15]

בתפילת שחרית בימי חנוכה, בקהילות גאורגיה, ואף בחלק מקהילות הספרדים, נהוג להוסיף את הפסוק הראשון, המושמט בשאר השנה, אך בקהילות אחרות לא נהוג כך, לפי פסיקתו של הבן איש חי, על פי תורת הסוד.[16]

בין הסיבות לאזכורו בפסוקי דזמרא, היא מפני שנאמר בו "ולבוקר רינה".

בימי החנוכה עריכה

במסכת סופרים נאמר,[17] שמזמור ל' הוא שיר של יום של חנוכה, שאותו היו אומרים הלויים בבית המקדש, וגם לאחר החורבן נהגו העם לאומרו בחנוכה.

על פי מנהג הגר"א ומנהג יהודי תימן, אומרים בחנוכה את המזמור כולו במקום השיר של יום הרגיל, מפני שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו הלוויים משנים את השיר היומי הרגיל, לשיר המתאים לתאריך המיוחד, כאשר בחנוכה היה זה מזמור שיר חנוכת הבית. בקהילות הספרדים ובקצת קהילות אשכנז[18] נוהגים להוסיף אותו בחנוכה בנוסף לשיר של יום הרגיל.

ישנן קהילות המוסיפות בתפילת ערבית לפני אמירת עלינו לשבח את אמירת המזמור, במקום אמירת מזמור - "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" הקבוע.

בקהילות רבות מקובל לשיר או לומר את המזמור בטקס הדלקת נרות חנוכה.

הקשר של מזמור ל' לחנוכה הוזכר במקורות רבים:

"מזמור זה נוהגים לאומרו בימי החנוכה, כי הוא כולו נבואה לימי מלחמות החשמונאים..."

שלמה אפרים מלונטשיץ, עוללות אפרים

עוד על התאמת מזמור זה לימי החנוכה כתב הרב החיד"א על דרך הרמז:

"מזמור שיר חנוכת — ראשי תיבות משח, שהוא גם ראשי תיבות מילה, שבת, חודש, שעליהם גזרו היוונים והיה נס חנוכה. ולכן תקנו משח שהוא שמן לנרות שרומז מילה, שבת, חודש."

מובא בספר המועדים, על פי הרב החיד"א

חסידים דרשו בפתיחת המזמור מדרש ראשי תיבות, המבאר את זיקתו של המזמור לימי שמחה: "מזמור שיר חנוכת הבית - תחיליות בחילוף אותיות שמחה.[19]

אזכורים נוספים למזמור עריכה

  • בהבאת ביכורים: בזמן שבית המקדש היה קיים, בעת שהיו ישראל מביאים את הביכורים לבית המקדש היו אומרים הלוויים את המזמור כולו, או לחלק מהדעות, לפחות את הפסוק הראשון. וכך מובא במשנה במסכת ביכורים:

"...החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה. ודיברו הלויים בשיר, "ארוממך ה', כי דיליתני, ולא שימחת אויביי, לי".

  • הרחבת העיר ירושלים: לירושלים יש דינים מיוחדים בשל קדושתה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו עורכים טקס מיוחד בעת שהחליטו להרחיב את גבולות העיר ואיתם את קדושתה. גם בטקס זה שימש המזמור או הפסוק הראשון כתוכן מרכזי של השירה באירוע: 

"וכיצד מוסיפין על העיר: עושין בית דין שתי תודות, ולוקחין לחם חמץ שבהם, והולכים בית דין אחר שתי התודות, ושתי התודות זו אחר זו, ועומדין בכינורות ובנבלים ובצלצל, על כל פינה ופינה ועל כל אבן ואבן שבירושלים, ואומרין "ארוממך ה', כי דיליתני ...".

  • הטבת חלום: בטקס הטבת חלום, אשר נהוג לעשותו במידת הצורך, לאחר תפילת שחרית, אחד ההיגדים שאומר החולם מול אוהביו שקיבץ להטבת חלומו, הוא את הפסוק "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה".
  • הנצרך לאכול לפני תפילת שחרית: על הפסוק ”לא תאכלו על הדם”,[20] דרשו חז"ל: ”לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם”.[21] לפי זה נאמר בהלכה שמשעה שעלה עמוד השחר, אין לטעום דבר בטרם יתפללו שמונה עשרה. אולם בשעת הדחק אפשר לצאת ידי חובה בתפילה קצרה כלשהי. על כך מובא בספר "עולת ראיה" לראי"ה קוק, שטוב לומר לשם כך את הפסוק: "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת" ושבשעת הדחק, גם אמירת מילים מועטות אלו נחשבות כתפילה לצורך העניין הנ"ל.[22] כך נהג גם הרב שלמה זלמן אוירבך כששתה קפה עם חלב לפני תפילת שחרית.[23]
  • תפילה על החולה - מזמור ל' הוא אחד המזמורים אותם קוראים לצד מזמורי תהילים נוספים, בסדר התפילה על החולה.
  • חנוכת הבית - יש הקוראים את המזמור, יחד עם אמירת סדר חנוכת הבית בעת שחוגגים את שמחתם הפרטית על כניסתם לבית חדש.

בתרבות עריכה

בשנת 1952 חיבר דוד זכאי ריקוד עם לזוגות על פי לחן של משה בן מוש. הריקוד היה נפוץ באותה תקופה ובכך הוא דוגמה להשפעת התנ"ך על ההוויה הישראלית המתחדשת.[24]

ביצועים מוזיקליים עריכה

"הפכת מספדי למחול לי" כביטוי עריכה

הביטוי "הפכת מספדי למחול לי" משמש לעיתים רבות כהיגד המבטא בקצרה גישת הסתכלות על החיים. הוא מוזכר בצורה שונות כגון ככותרת לעיסוק בנושאים הקשורים להתמודדות עם אובדן ומצבים קשים אחרים.[33]

לקריאה נוספת עריכה

  • הרב אברהם ריבלין, עיוני מועדים - שיחות לחנוכה ופורים, ירושלים, תשפ"ג, עמ' 243–271

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הרב עדין אבן ישראל, תהילים קורן, ירושלים: הוצאת קורן ירושלים, 2016
  2. ^ אבן עזרא, תהילים, פרק ל', פסוק א'; מלבי"ם שם
  3. ^ הרב אלחנן סמט, עיונים במזמורי תהילים, פרק ל'; דעת מקרא
  4. ^ רש"י, תהילים, פרק ל', פסוק א'
  5. ^ ספר מלכים א', פרק ו', פסוק א'
  6. ^ אברהם כ"ץ, "מזמור שיר חנכת הבית לדוד" (אורכב 10.12.2013 בארכיון Wayback Machine), בתוך: מכלול י"א, תשנ"ו, עמ' 5–26.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י', עמוד א', ילקוט שמעוני יהושע א ב
  8. ^ יהודה שביב, "הבית לדוד? עיון במדרש תהלים למזמור ל'", מעלין בקודש יב (תשס"ו), עמ' 61–71
  9. ^ ילקוט שמעוני לשיר השירים, רמז תתק"פ.
  10. ^ לדרך נוספת בהסבר ההתעלמות מנושא חנוכת הבית והעיסוק בחולי האדם והצלתו בידי האל, ראה דברי הרב איסר זלמן מלצר בהקדמת ספרו אבן האזל על הרמב"ם, ספר עבודה, חלק ב'.
  11. ^ ביאור נרחב למזמור על פי פירוש זה ראה במאמרו של הרב אברהם ישראל שריר, ה' ברצונך העמדת להררי עוז - עיון במזמור ל בתהילים, באתר ספריית אסיף
  12. ^ ילקוט שמעוני לפרשת אמור, רמז תרמ"ג.
  13. ^ הוא לא מופיע בסדר עבודת ישראל ובשאר הסידורים של נוסח אשכנז המערבי.
  14. ^ מעשה רב כו.
  15. ^ בעל "זכור לאברהם", בהערותיו על סידור התפילה. מובא בספר "נתיב בינה" חלק א' עמ' 186. וראה בהרחבה: הרב אליהו כ"ץ, שו"ת באר אליהו אורח חיים חלק ב' סי' י"ב 'בעניין ברכות השחר' והוספות לפני התפילה'.
  16. ^ ראה עוד יוסף חי, מקץ, ט"ו.
  17. ^ מסכת סופרים, פרק י"ח, הלכה ב'
  18. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמוד האחרון (לא ממוספר).
  19. ^ לקוטי מהרי"ח, חנוכה.
  20. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ו.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'.
  22. ^ עולת ראי"ה א' עמ' קפ"ו, שם מעיד הרצי"ה, שכך נהג אביו הראי"ה אשר למד זאת מאביו זקנו, הרב שלמה זלמן קוק. וזאת לאחר שכבר אמרו ברכות התורה, ברכות השחר קריאת שמע קטנה וייתכן שגם אדון עולם.
  23. ^ הליכות שלמה סימן פ"ט.
  24. ^ ריקודי עם שמבוססים על המקרא, בבלוג "השפעת התנך על חיי היום יום בישראל".
  25. ^ להאזנה באתר הזמנה לפיוט בביצוע רזיה וצבי זלבסקי.
  26. ^ בתוך: הליטורגיקה של עמק הריין [הקלטת שמע], תקליטור מס. 2, מקהלת חזנים "זמרתיה"
  27. ^ ניתן להאזין ללחנים אלו באתר הזמנה לפיוט על המזמור.
  28. ^ הניגון להאזנה בביצוע ילד הפלא נתן וישצקי, באתר יוטיוב.
  29. ^ כי רגע באפו שמחה פרידמן, מנדי ג'רופי, נמואל הרוש ויוני שלמה, באתר יוטיוב.
  30. ^ להאזנה בביצוע שלמה קרליבך באתר יוטיוב.
  31. ^ יונתן רזאל והחוטרס עושים לנו שמח בלב באתר שלאגר, כ"ט אדר ה'תש"ע. להאזנה ביוטיוב.
  32. ^ ארוממך, שלומי ברנשטיין, להאזנה באתר יוטיוב.
  33. ^ לדוגמה '"הפכת מספדי למחול לי"' מולי להד, על הדרכים להתמודדות עם אובדן ועם מצבים קשים. מגזין חיים אחרים, 31/03/08.