מח"ל

הכינוי למתנדבים שהגיעו לארץ ישראל בתקופת מלחמת העצמאות לעזור במאבק להקמת מדינת ישראל

מח"ל (ראשי תיבות: מתנדבי חוץ לארץ) הוא הכינוי הרשמי שניתן ליותר מ-3,000 מתנדבים, מארצות המערב ברובם, כמעט כולם יהודים, שהגיעו לארץ ישראל במלחמת העצמאות על מנת לעזור לצה"ל המתגבש, במאבק להקמת מדינת ישראל.

לוחמי מח"ל במהלך מבצע חורב, 1948
רשימת חללי מח"ל במלחמת העצמאות לפי ארץ מוצאם-באנדרטת מח"ל

רקעעריכה

החל מאמצע 1947, כאשר הלך והסתמן פינוי בריטי בעתיד הנראה לעין, היה על המערכת הביטחונית של היישוב, אשר הייתה ברובה מחתרתית, להיערך להקמת צבא סדיר, אשר יוכל להתמודד עם הצבאות הסדירים של מדינות ערב, שאיימו לפלוש לארץ עם תום שלטון המנדט.

בבואו לערוך מעבר זה, חסר היישוב כוח אדם מיומן בתחומים מבצעיים וטכנולוגיים מסוימים שחייבו מסורת רבת שנים של מערכת ביטחונית בסדר גודל לאומי, כגון, טייסי קרב ותובלה, צוותי טנקים ומטוסים, בעלי מקצועות ימיים ואף מפקדי גייסות בעלי ניסיון בהפעלת כוחות גדולים. בכוחות הביטחון של היישוב, כגון ההגנה, היו מפקדים מעטים שפיקדו אי פעם על כוח גדול בשדה הקרב. בניגוד למצב זה עמדה יכולתם של יהודי ארצות המערב לרכוש כישורים צבאיים ללא פיקוחו המעיק של שלטון המנדט הבריטי. החלת גיוס החובה, בעת מלחמת העולם השנייה, על מאות אלפים מיהודי התפוצות, וניסיון צבאי וקרבי שרכשו במהלכה, הביאו למצב שבו הידע והניסיון הצבאיים של יהודי התפוצות עלו לעיתים קרובות על זה של יהודי הארץ. הם היו כתובת טבעית להשלמת החסר.

היישוב רכש עוד קודם לכן ניסיון מה בהיעזרות במתנדבים מחו"ל. בעשר ספינות מעפילים אשר נרכשו בארצות הברית ובקנדה (הידועות שבהן 'אקסודוס 1947' ו״הפאנים״) צוותו יותר מ-200 מתנדבים מאותן מדינות. מתנדבים אלה זכו לכינוי "מח"ל בהעפלה" (או מח"ל בעלייה ב').

הסוכנות היהודית קיבלה החלטה, שבועות מספר לפני החלטת החלוקה, לגייס את יהודי התפוצות לקראת המאבק הצבאי הממשמש ובא. שליחי היישוב בחו"ל, יחד עם פעילים מקומיים, התחילו בגיוס מיד לאחר פרוץ הקרבות, ועבודתם הסתייעה בהתלהבות שאחזה בקהילות היהודיות עקב החלטת החלוקה.

הרכבעריכה

אנשי המח"ל, יותר מ־3,000 במספר, היו ברובם הגדול יהודים מארצות המערב. כשליש מהם היו יוצאי ארצות הברית, כמה מאות הגיעו מקנדה, צרפת, האיים הבריטיים ואמריקה הלטינית (כ"א). יותר ממאה היו יוצאי סקנדינביה ועוד עשרות מארצות אחרות כמו בלגיה, הולנד, איטליה (כ"א) ועוד. תרומה נכבדה למח"ל נתנה דרום אפריקה, ששלחה כ־650–700 מתנדבים (מספרי המתנדבים שגויסו בכל אחת מארצות המוצא גדולים יותר, לעיתים בשיעור ניכר, אלא שלא כולם היו מתנדבי מח"ל על פי ההגדרה שבהמשך, לא כולם הגיעו לארץ, ולא כולם שירתו בצבא). הם באו בחלקם מקרב יוצאי צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שהצטמצמו לאחר הניצחון ושיחררו רבים. בצד אלו התנדבו גם רבים חסרי ניסיון צבאי. חלקם היו חברי תנועות ציוניות, וחלקם יהודים מן השורה שלבם נטה לעבר מאבקו של היישוב היהודי בארץ ישראל. מספרם של הלא יהודים מוערך בכ־150–200, כמעט כולם בעלי מקצוע בחיל האוויר, שהיו למעשה שכירים.

מנגנון הגיוסעריכה

היישוב היהודי החזיק מערך שליחים בחו"ל עוד קודם המלחמה. מערך זה תוגבר באמצעות אנשי 'היישוב' ששהו בחו"ל, וכן באמצעות שליחים מעטים נוספים. אלה פנו בקריאה חשאית לנוער היהודי המקומי, וכיוונו את פנייתם בייחוד לוותיקי מלחמת העולם השנייה. מתנדבים אחרים מצאו דרכם ביוזמתם אל המגייסים. מרכז הגיוס נקבע בפריז, ומפריז הם נשלחו למחנות בדרום צרפת שבהם כבר שהו יהודים הממתינים לתורם לעלייה, רובם ניצולי השואה, תחת פיקוח מדריכים מהארץ. המתנדבים ניצלו את שהותם במחנות לצורך אימון בסיסי. מערך קטן יותר התקיים באיטליה. אחרים, כולל כמעט כל המתנדבים לחיל האוויר, הגיעו, במידת האפשר, במטוסים.

השתתפות בכוחות היישובעריכה

כמעט כל המתנדבים הגיעו לארץ בקיץ 1948, והשתתפו במלחמה בשלביה האחרונים.

חיל האווירעריכה

הנוכחות הבולטת ביותר של אנשי מח"ל ניכרה בחיל האוויר, עד כדי כך שאנגלית האפילה על העברית כשפה הרשמית בחיל. עם קום המדינה, היה רק קומץ טייסים ישראליים שהוכשר בקורסי טייס אזרחיים, ורק לבודדים היה ניסיון במטוסי קרב (משירותם בחיל האוויר הבריטי, לרוב) או במטוסים כבדים ובינוניים. כוחות האוויר של היישוב מנו רק מטוסים אזרחיים, רובם קלים. במלחמת העצמאות התעצם הכוח, נרכשו לראשונה מטוסי קרב, וטייסי מח"ל סייעו בבניית טייסת הקרב הראשונה, ואיישו כמעט את כל מטוסיה. הוא הדין בטייסות התובלה וההפצצה. טייסי התובלה של המח"ל ביצעו טיסות הובלה של נשק שנרכש בחו"ל, פעלו ב"מבצע אבק" להטסת אלפי טונות אספקה לנגב הנצור, קיימו את הקשר עם סדום המנותקת, ובסופו של דבר השתתפו בהנחת היסודות לחברת אל על. כך היוו אנשי מח"ל את רוב צוותי האוויר בחיל האוויר. כן הייתה נציגות נכבדה למח"ל במערך הטכני של החיל. השפעת המח"ל הייתה בולטת גם בדרגי הפיקוד, וכן חלקם היה רב בתפקידי המטה ובתפקידים מקצועיים כמו מכ"ם, צילום אווירי, מטאורולוגיה ועוד.

השרות הימי וחיל הרפואהעריכה

נוכחות בולטת אחרת הייתה למח"ל בשירות הימי (לימים חיל הים). החיל חסר ידע וניסיון ימיים – קרביים: יוצאי הצי הבריטי בקרב היישוב שרתו בדרך-כלל בדרגים הנמוכים והעורפיים ואנשי הפלי"ם לא התנסו בהפעלת ספינות מלחמה. וכך, החיל היה צריך להישען על מומחים מבחוץ. מפקד חיל הים בפועל (בתפקיד ראש המטה מסתיו 1948) היה מתנדב מח"ל פול שולמן, שהחל את פעילותו בסיוע לעליה ב' ב-1947, כאחראי להבאת שתי אוניות 'הפאנים' הגדולות מארצות הברית. אנשי מח"ל אחרים שרתו כמפקדי ספינות, או שהופקדו על תחומים מקצועיים חשובים של החיל: תותחנות, מכ"ם, הנדסה, המספנה, הדרכה, קשר ועוד.

תרומה חשובה הייתה למח"ל בחיל הרפואה, כאשר עשרות רבות של רופאים הגיעו לארץ, ולצדם בעלי מקצועות רפואיים אחרים. חלק מאלה הגיעו לתפקידים בכירים במערך הרפואה, כמו ד"ר ליונל מלצר ופרופ' הרי צבי בנק.

חילות השדהעריכה

בחילות השדה בלט חלקו של המח"ל בחטיבה 7, שמפקדה היה מתנדב מח"ל מקנדה בן דונקלמן, בעיקר בגדוד 72 ובמידה פחותה, בגדוד 79, אשר מפקדו לזמן קצר היה ג'ו וויינר (Weiner), מתנדב מח"ל קנדי. מקיץ 1948 הופנו לחטיבה 7 במכוון מתנדבים, בעיקר דוברי אנגלית. החטיבה, ובה כ־300 אנשי מח"ל, השתתפה בקרבות בצפון הארץ, שגולת הכותרת שלהם הייתה מבצע חירם. זמן מה השתייך לחטיבה גדוד 75 שבו רוכזו מאות דוברי צרפתית (לא יהודים ויהודים יוצאי צפון אפריקה, בלגיה וצרפת), חלקם אנשי מח"ל. בסופו של דבר סופחה פלוגה מהגדוד לחטיבת הנגב, שם כונתה "הקומנדו הצרפתי" (Le Commando Français), שהשתתפה בקרבות בנגב בסוף 1948. ריכוזי מח"ל קטנים היו בחטיבה 8, חטיבה 9אמריקה הלטינית), בגדוד 9 בחטיבת הנגב, בחיל התותחנים, בחטיבת אלכסנדרוני וכן בגדודים 51 ו־52 של גבעתי.

בניגוד לתקוות, לא הגיעו כמעט לארץ בעלי תפקידים גבוהים בחילות השדה, ומבחינה מקצועית, תרומת המח"ל בהם הייתה מוגבלת.

קשיים ומתחיםעריכה

שילוב אנשי המח"ל בצה"ל לא התנהל תמיד על מי מנוחות. לעיתים נתגלעו מתחים מחמת התנאים העדיפים שנדרשו וניתנו לזרים על פני הישראלים, וגם ממחויבותם הפחותה של חלק מן ההרפתקנים שבין המתנדבים למפעל הציוני ולמסגרת צבאית סדירה וממושמעת. המקרה הבולט בהקשר זה אירע בסוף 1948: פירוק להק התובלה האווירית בחיל האוויר עקב איום בשביתה של חלק מאנשיו, והקמה טייסת 106 במקומו.

כללית, במהלך המלחמה השתפר מאוד הטיפול באנשי המח"ל, כאשר צה"ל וארגונים אחרים למדו בהדרגה כיצד ואת מי לגייס, כיצד להיעזר כהלכה בשירותיהם, את ייחודיות אוכלוסיית המגויסים, ואת היחס הרצוי אליהם.

סיום הפעילות והתפרקות; הגדרת מח"לעריכה

לאחר סיום המלחמה עזבו רוב אנשי מח"ל את הארץ. מיעוטם נשארו וקשרו את גורלם במדינה. לקראת סיום הקרבות, ב־29 בדצמבר 1948, קרוב לוודאי בשל הצורך לארגן את החזרת המתנדבים, הוחלט על הגדרת מח"ל בצבא (זו שונתה מעט בתחילת 1949), כדלקמן:

  • כל יוצאי הארצות הרשומות אשר גרו בארץ מוצאם לפחות חמש שנים לפני התנדבותם לצה"ל: מארצות הברית, קנדה, אנגליה [הכוונה לאיים הבריטיים], דרום אפריקה [כולל קניה ורודזיה] וארצות אמריקה הלטינית אשר הגיעו עד ה־1 בינואר 1949. מצרפת, הולנד, בלגיה, שווייץ והמדינות הסקנדינביות אשר הגיעו עד ליום 1 בספטמבר 1948.
  • יוצאי ארצות אחרות אשר הוזמנו לשרת בצה"ל לשעת חירום (סעיף זה הושמט אחר-כך).
  • סטודנטים אמריקאים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומהטכניון בחיפה שהגיעו ללימודים בארץ כחיילים משוחררים (אחר-כך נוסף: בכוונה לחזור לארצות מוצאם), ועזבו את לימודיהם אחרי ה־29 בנובמבר 1947 על מנת להתנדב לצה"ל.
  • כל יוצאי הארצות בסעיף 1 אשר הגיעו לאחר התאריך הנקוב על פי הזמנת צה"ל.

מורשת וזיכרוןעריכה

 
שלט ברחוב על שם מתנדבי חו"ל בשכונת מעלות דפנה בירושלים (עם טעות כתיב)

היישוב כפר דניאל (ליד לוד), נוסד בידי מתנדבי מח"ל מארצות אנגלו-סכסיות.

בשנת 1952 הוקמה שכונת נווה מח"ל, שיכון שכלל 25 בתים ובהם 100 דירות, ממזרח לשכונת הדר יוסף בתל אביב, שאוכלסה במשפחות אנשי מח"ל יוצאי אנגליה, ארצות הברית ודרום אפריקה.[1]

בשנת 1993 נחנכה בחניון דרך בורמה שבפארק רבין אנדרטה לכבוד מתנדבי חוץ לארץ ולזכר חלליהם.

אנשי מח"ל נודעיםעריכה

 
דוד מרכוס, 1948
 
ראש הממשלה דוד בן-גוריון מבקר בחיל הים ומקבל הסבר לפעולת הסקסטנט ממפקד חיל הים פול שולמן, 1949.
  • בן דונקלמן, קצין מטה בחטיבת הראל ולאחר מכן מפקד חטיבה 7 במבצע דקל ובמבצע חירם, בהם השתלטה ישראל על כל שטחו של הגליל, והביסה את צבא ההצלה של קאוקג'י.
  • צ'אלמרס 'סליק' גודלין (Goodlin), טייס קרב אמריקני שהשתתף גם בטיסות הניסוי של המטוסים העל קוליים הראשונים של ארצות הברית.
  • רודי אוגרטן, טייס קרב יהודי מארצות הברית, ששירת בחזית אירופה במלחמת העולם השנייה, נשבה בידי הגרמנים וברח. במלחמת העצמאות הפיל שלושה וחצי (הפלה אחת במשותף עם בוריס סניור) מטוסים מצריים, ולאחר מכן שירת כמפקד בסיס רמת דוד.
  • בוריס סניור, ששירת כסגן מפקד חיל האוויר ועלה לארץ לאחר מספר שנים, וסיד כהן, מפקדה השני של טייסת הקרב הראשונה, שניהם טייסי מח"ל יהודים מדרום אפריקה. סניור נחשב לאיש המח"ל הראשון בחיל האוויר, והוא גייס רבים מאנשי המח"ל הדרום אפריקנים.
  • פרדי פרידמן (איש שלום), מכונאי מטוסים שערק מהצבא הבריטי. סייע בהרכבת מטוס ה'ספיטפייר' הראשון מגרוטאות שהשאירו הבריטים.
  • הארי אקסלרוד, הקצין הטכני השני של טייסת הקרב הראשונה.

ראו גםעריכה

  • גח"ל - יהודים שעלו ארצה עם תחילת מלחמת העצמאות, חלקם הגדול ניצולי שואה, וגויסו מיד לקרבות המלחמה.

לקריאה נוספתעריכה

  • בן דונקלמן, נאמנות כפולה. הוצאת שוקן, ירושלים, 1977. מאנגלית: Dunkelman, Ben. Dual Allegiance: an Autobiograpy. Crown Publishers, New York. 1976
  • אדי קפלנסקי, המעופפים הראשונים - אנשי צוות אוויר במלחמת העצמאות. מפקדת חיל-האוויר, ענף תולדות חיל-האוויר, משרד הביטחון, 1993
  • אבי כהן, גשר אווירי לעצמאות. להק תובלה אווירית 1947 - 1949. משרד הביטחון, תל אביב, 1997
  • דוד טפרסון, המתנדב. מאנגלית: ברוך קורות. הוצאה עצמית, 1999
  •   בוריס סניור, ‏שמים חדשים, הוצאת זמורה ביתן, 1998, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  • יעקב מרקוביצקי, מח"ל, מתנדבי חוץ לארץ במלחמת העצמאות. משרד החינוך, מרכז ההסברה, שירות הפרסומים, ירושלים, 2002
  • אבי כהן, תולדות חיל האוויר במלחמה לעצמאות. משרד הביטחון, תל אביב, 2004 (שלושה כרכים)
  • יעקב מרקוביצקי, "מתנדבי חוץ לארץ במלחמת העצמאות". בתוך: מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט - דיון מחודש. עורך אלון קדיש. העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי, רמת אפעל, 2004. עמ' 539–550
  • בנימין גשור, מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) מצפון אמריקה במלחמת העצמאות. עבודת דוקטורט בהנחיית פרופ' אלי לדרהנדלר. המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2009
  • Heckelman, Joseph. American Volunteers and Israel's War of Independence. Ktav Pub. House. New York. 1974
  • Bercuson, David Jay. The Secret Army. Toronto: Lester & Orpen Dennys. 1983
  • Flying under Two Flags, by Gordon Levett. Intl Spec: 1994. ISBN 0714641022 סיפורו של טייס מח"ל, בעברית: גורדון לוויט, גוי של שבת, תל אביב : משרד הביטחון, 1989, תרגום: רמי טל
  • I Am My Brother's Keeper, by Jeffrey Weiss and Craig Weiss. Schiffer Publishing: Atglen, Penn., 1998. ISBN 076430528X
  • South Africa's 800 The Story of South African Volunteers in Israel's War of Birth, by Henry Katzew. Publisher: David Solly Sandler, May 28 2016. ISBN 0994619200

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה