מחוז יהודה ושומרון

**יהודה ושומרון (מחוז)**
	נוף מהר גריזים
טריטוריה	יהודה ושומרון
נפות במחוז	1
ערים במחוז	4
העיר הגדולה	מודיעין עילית
שטח	5,878 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	475,481 (2020)
‑ צפיפות	63.5 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	32°06′19″N 35°11′24″E / 32.105139°N 35.189928°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; ; מפת יהודה ושומרון

ערך זה עוסק במינהל מחוז במשרד הפנים. אם התכוונתם ליחידה הגאוגרפית-פוליטית בארץ ישראל, ראו יהודה ושומרון; אם התכוונתם למחוז יהודה ושומרון של משטרת ישראל ראו מחוז ש"י.

מחוז יהודה ושומרון הוא מינהל מחוז במשרד הפנים בנוסף לששת המחוזות שבמדינת ישראל. המינהל אחראי על שטחי היישובים היהודיים בשטחי C ביהודה ושומרון, שאינם חלק ממדינת ישראל אך נמצאים בשליטתה. מינהל המחוז במשרד הפנים מכונה גם "ממונה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון"^[2] ו"מנהל אגף יישובים ישראלים ביו"ש"^[3].

תחום התכנון והבניה במחוז נמצא בסמכות מועצת תכנון עליונה (מת"ע) במנהל האזרחי^[4] של צה"ל.

היסטוריהעריכה

מחוז זה נוצר לצורכי הסדרת המנהל של ההתנחלויות באזור יהודה ושומרון. הוא שונה מיתר המחוזות בכך שהוא חולש על שטח שאינו כפוף לחוק הישראלי הרגיל, ובכך שהוא אינו כולל את כל היישובים שבשטח, אלא רק את היישובים הישראליים.

המחוז אינו חלק אינטגרלי ממדינת ישראל. חוקי מדינת ישראל אינם חלים על שטחי יהודה ושומרון, למעט חוקים המוחלים באופן מפורש על האזור (למשל סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי או חוקים ייעודיים ליהודה ושומרון כגון תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967), או פקודות של מפקד פיקוד המרכז המחילות נורמות מן המשפט הישראלי^[5]. ריבוי המקורות המשפטיים החלים באזור יוצר מורכבות משפטית^[6]. הסַמכוּת הריבונית מצויה בידי צה"ל, בניגוד לשטחי מדינת ישראל, שבהם מצויה הריבונות בידי הרשויות האזרחיות.

ביהודה ושומרון פועלים בתי משפט צבאיים, שמטרתם לאכוף חוק וסדר, על ידי שיפוט נאשמים בביצוע עבירות ביטחוניות או עבירות פליליות אחרות שנעברו באזור או היו מכוונות לפגוע בו, וכן דיון בעררים על החלטות מנהליות של רשויות ישראליות באזור. על פי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב, תש"ע-2009], בית המשפט הצבאי מוסמך לשפוט גם מי שאינו תושב האזור, כלומר גם ישראלים ונתינים זרים. עם זאת, הנחיות פרקליטות המדינה מורות לגבי אזרחים ישראלים - אלה שגרים בתחומי ישראל או בהתנחלויות - ולגבי תושבי מדינת ישראל, שבמקרים שניתן להעמיד נאשם לדין גם בבית משפט צבאי וגם בבית משפט אזרחי בישראל, ברירת המחדל תהיה להעמידו לדין בישראל. עם זאת, כאשר "מירב הזיקות" של הנאשם ושל העבירה הן לאזור, ובפרט כאשר מדובר בעבירה ביטחונית שבוצעה באזור, יש להעמיד את הנאשם לדין בבית משפט צבאי. בבחינת "מירב הזיקות" יינתן משקל למידת הזיקה לישראל, מקום מושבו של הנאשם ומרכז חייו בפועל, טיב העבירה וחומרתה, מקום מושבם ומקום העמדתם לדין של שותפיו לביצוע העבירה, אם ישנם כאלה, וקיום עונש מאסר על תנאי שניתן באזור^[7].

במחוז קיימים בתי משפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים ובקריית ארבע. בתי משפט אזרחיים אחרים לא קיימים במחוז, ולפיכך מרבית המשפטים האזרחיים והפליליים של תושבי המחוז הישראלים מתנהלים מחוץ למחוז. על-פי הסכמי אוסלו, נמסרו עיקר הסמכויות בשטחי A וברוב חלקי העיר חברון לידי הרשות הפלסטינית^[^{דרוש מקור]}, כמו גם הסמכויות האזרחיות בשטחי B.

חלוקה מוניציפליתעריכה

ערים	מועצות מקומיות	מועצות אזוריות	ועדים מקומיים
אריאל ביתר עילית מודיעין עילית מעלה אדומים	אורנית אלפי מנשה אלקנה אפרת בית אל בית אריה גבעת זאב הר אדר מעלה אפרים עמנואל קדומים קריית ארבע קרני שומרון	בקעת הירדן גוש עציון הר חברון מגילות מטה בנימין שומרון	היישוב היהודי בחברון

נתוני אוכלוסייה ושטחעריכה

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדצמבר 2019, היו במחוז כ-441,600 תושבים ישראלים ב-127 יישובים^[8]. לעומת זאת, על פי נתוני מועצת יש"ע היו במחוז בסוף 2019 כ-150 יישובים עם 463,901 תושבים ישראלים^[9]. העיר הגדולה במחוז היא מודיעין עילית שבה 81,216 תושבים נכון לסוף שנת 2021, לפי נתוני הלמ"ס, האוכלוסייה במחוז זה צעירה יותר מבמחוזות ישראל, כאשר למעלה מ-58% מתוכה הם צעירים עד גיל 24^[10]^[11].

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2022.

עריםעריכה

מספר	שם העיר	מספר תושבים	שטח (בדונמים)	שנת הקמה	שנת הכרזה כעיר
1	מודיעין עילית	81,317	4,830	1990	2008
2	ביתר עילית	63,361	4,920	1988	2001
3	מעלה אדומים	37,514	46,480	1977	1991
4	אריאל	19,621	14,360	1978	1998

מועצות מקומיותעריכה

מספר	שם המועצה	מספר תושבים	שטח (בדונמים)	שנת הקמה
1	גבעת זאב	20,201	4,460	1983
2	אפרת	11,829	6,490	1983
3	קרני שומרון	9,721	7,250	1976
4	אורנית	9,188	2,230	1985
5	אלפי מנשה	7,969	4,580	1983
6	קריית ארבע	7,338	4,400	1972
7	בית אל	5,694	1,520	1977
8	בית אריה-עופרים	5,425	2,890	1981
9	קדומים	4,588	2,280	1975
10	עמנואל	4,365	5,040	1983
11	אלקנה	4,134	1,190	1977
12	הר אדר	4,117	990	1986
13	מעלה אפרים	1,255	5,600	1978

מועצות אזוריותעריכה

מספר	שם המועצה	מספר תושבים	שנת הקמה
1	מטה בנימין	73,874	1980
2	שומרון	50,355	1979
3	גוש עציון	25,852	1980
4	הר חברון	10,131	1982
5	בקעת הירדן	6,174	1979
6	מגילות	2,075	1981