פתיחת התפריט הראשי

מחמוד אסגרי ואייאז מארחוני

הוצאתם להורג של מחמוד אסגרי ואייאז מארחוני, 19 ביולי 2005.

מחמוד אסגריפרסית: محمود عسگري) בן 16, ואייאז מארחוני (בפרסית: عياض مرهوني) בן 18, היו שני נערים איראנים ממחוז ח'וראסאן שהוצאו להורג בתלייה בפומבי ב-19 ביולי 2005 בכיכר משהד שנמצאת בעיר משהד שבצפון מזרח איראן. הם הוצאו להורג לאחר שהורשעו על ידי בית המשפט העליון באיראן באונס נער בן 13.‏[1][2][3] הודעה על ההוצאה להורג פורסמה בין השאר בשפה הפרסית על ידי סוכנות הידיעות האירנית ISNA ועל ידי הזרוע הפוליטית של מוג'אהדין ח'לק. כליאתם, כולל חקירות בעינויים והוצאתם להורג כקטינים, עוררו מאות ברחבי העולם.[4] על פי !‏OutRage, ארגון בריטי למען זכויות להט"ב, הנערים הוצאו להורג בשל קיום יחסי מין הומוסקסואליים בהסכמה זה עם זה, ולא אונס. הודעתו של הארגון התבססה על תרגום לאנגלית של ההודעה של ISNA.

ארגון Human Rights Watch גינה את ההוצאות להורג של הנערים,[4] אך עם זאת ציין כי "אין כל ראיות לכך שמדובר ביחסי מין בהסכמה", וציין כי "עיקר העדויות מצביעות על כך שהצעירים הועמדו לדין באשמת אונס בן 13, כאשר הטענה שהם נשפטו על קיום יחסי מין הומוסקסואליים מבוססת כמעט כולה על תרגום לא מדויק ודיווחי חדשות לא מבוססים שפורסמו על ידי העיתונות המערבית".[5] כמו כן, הארגון הודיע כי הוא "מוטרד מאוד מהאדישות של אנשים רבים ממעשה אונס לכאורה של בן 13".‏[5] כתב העת האמריקני "The Nation" פרסם תחקיר ארוך של המקרה, בו מתח ביקורת על פיטר טאצ'ל ו-!‏OutRage, אשר עיצבו את דעת הקהל להאמין שהצעירים שהוצאו להורג היו הומואים לפני שבדקו את הראיות. על פי התחקיר, עמדתו האידאולוגית של טטצ'ל גרמה לו להתעלם ממידע אשר הטיל ספק בסיפור "הנערים ההומואים".[1] עם זאת, התחקיר איננו שולל את האפשרות שאסגרי ומארחוני נתלו פשוט כי קיימו יחסי מין בהסכמה.[1]

תוכן עניינים

רקעעריכה

על פי חוקי השריעה החלים באיראן השיעית, עונש מוות חל על יחסי מין הומוסקסואלים; עם זאת, אמנת זכויות הילד, שאיראן חתומה עליה, אוסרת על הוצאתם להורג של קטינים. לדברי עורך דינו של אסגרי, רוהולה רזאז זאדה, "עונשי מוות הניתנים לילדים על ידי בתי משפט איראניים אמורים להיות מומתקים לחמש שנות מאסר",[6] אך בית המשפט העליון בטהראן אישר את גזר דין המוות. קיימת מחלוקת בנוגע לגילאיהם של הבנים, כאשר ישנם מספר מקורות הטוענים שהם היו בני ארבע-עשרה ושש-עשרה בזמן מעצרם, ובני שש-עשרה ושמונה-עשר כאשר הוצאו להורג, בעוד אחרים טענו כי המבוגר מהשניים, מרחוני, כבר היה בן תשע-עשרה, ולכן לא היה קטין כאשר הפשע (לכאורה) התרחש.[7]

ב-19 ביולי 2005 פירסמה סוכנות הידיעות האיראנית "ISNA" מאמר בשפה הפרסית המתאר את הוצאתם להורג של שני הצעירים. כותרתו ציינה כי השניים הוצאו להורג בגין מעשה סדום בכפייה, כלומר מעשה אונס של גבר על ידי גבר.[8][9] בבוקר היום בו התקיימו ההוצאות להורג, פרסם "אל-קודס", עיתון יומי מקומי במשהד, דיווח על המקרה, בו פירט כיצד השניים אנסו נער בן 13. הדיווח כלל ציטוטים מפי אביו של קורבן האונס.[8]

המאמר של ISNA עורר מחלוקת. הארגון הבריטי למען זכויות להט"ב !‏OutRage, בהנהגתו של פיטר טאצ'ל, פרסם תרגום חופשי משלו למאמר ב-21 ביולי.[10]

בינתיים, שני מקורות חדשותיים המזוהים עם הגולה האיראנית תרמו להתפשטות הסיפור בעולם המערבי. ב-20 ביולי 2005 פירסמה קבוצת האופוזיציה האיראנית "המועצה הלאומית למחתרת", הזרוע המדינית של המג'אהדין העממי, הודעה לעיתונות בדבר ההוצאות להורג. בהודעה נכתב כי "הקורבנות הואשמו בהפרעה של הסדר הציבורי, בין היתר".[11] לא הוזכרו ההאשמות באונס. אתר החדשות Iran Focus פרסם מאמר על התליות, שבו לא צויינו ההאשמות כלל.[11]

תגובות בינלאומיותעריכה

ב-22 ביולי 2005 פרסם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" את ההודעה הבאה:

"על פי דיווחים, הם הורשעו בתקיפה מינית של ילד בן 13 ונאסרו לפני 14 חודשים. בטרם הוצאו להורג, השניים הוצלפו 228 פעמים כל אחד, בגין השתייה, הפרת הסדר וגניבה".[12]

המקור באנגלית
"According to reports, they were convicted of sexual assault on a 13-year-old boy and had been detained 14 months ago. Prior to their execution, the two were also given 228 lashes each for drinking, disturbing the peace and theft."[12]

ב-27 ביולי 2005, לאחר שבחן דיווחים על ההוצאות להורג, פרסם ארגון Human Rights Watch מכתבים לנשיא איראן ולראש הרשות השופטת של איראן, בהם גינו את השימוש בעונש מוות באיראן. הארגון ציין כי השניים "הוצאו למוות ב-19 ביולי לאחר שנמצאו אשמים בתקיפה מינית של נער בן 13, כ-14 חודשים קודם לכן", אך לא נקט עמדה באים דיווחים אלו מדויקים. בהודעה פומבית של הארגון נאמר:

"מוות הוא עונש לא אנושי, במיוחד עבור מישהו מתחת לגיל שמונה עשרה בזמן פשעיו", אמר האדי גהאמי, חוקר איראן עבור ארגון Human Rights Watch. "כל המדינות, למעט קומץ, אוסרות על הוצאות להורג שכאלה. גם איראן צריכה [לאסור זאת]".[13]

המקור באנגלית
"Death is an inhumane punishment, particularly for someone under eighteen at the time of his crimes,” said Hadi Ghaemi, Iran researcher for Human Rights Watch. “All but a handful of countries forbid such executions. Iran should as well"[13]

בטהרן, זוכת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי, הביעה את עמדתה העקרונית נגד הטלת עונש מוות על קטינים (אך לא התייחסה באופן ספציפי לאישומים שבמקרה זה).[14]

הדיווחים הראשונים בתקשורת האיראנית הציגו את ההוצאות להורג כתוצאה של הרשעה באונס. עם זאת, דיווחים אלו זכו לחשיפה מחוץ לאיראן רק מאוחר יותר, לאחר שדיווחים בשפה האנגלית העלו את האפשרות שהשניים הוצאו להורג בשל היותם הומואים וכי ההאשמות באונס היו "סיפור כיסוי" שהמציאה מאוחרת יותר הממשלה האיראנית - אף על פי שסיפור האונס היה למעשה הסיפור הראשון שדווח בתקשורת. כמה בלוגרים קידמו נחרצות את הסיפור הזה ונתנו כיסוי נרחב לתמונות של הנערים התלויים. הבלוגר האמריקאי דאג אירלנד התייחס להאשמות באונס כ-"סיפור של ממשלת איראן ".[10]

מקרי ההוצאה להורג הללו הפכו במהרה לנושא לדיון פוליטי בארצות הברית ובאירופה בדבר מדיניות החוץ כלפי איראן. הפרשן האמריקאי השמרני אנדרו סאליבן הציג את התמונות מההוצאה להורג בכתבה בבלוג שלו תחת הכותרת "איסלאמיסטים מול הומואים" ("Islamists versus Gays"). בראותו שההוצאות להורג מהוות עילה לתמיכתם של להט"בים בפעולה צבאית של ארצות הברית, סאליבן ציטט חייל אמריקאי הומו, שכתב לו כי:

פוסט שלך על התלייה / הרצח האיסלאמו-פשיסטי של שני הגברים ההומוסקסואלים אישרה לי שההחלטה האחרונה שלי להצטרף לצבא ארצות הברית הייתה נכונה. היה עליי לדחוף את עצמי בחזרה לארון - משהו שחשבתי שהשארתי מאחורי לפני עשור - אבל המלחמה שלנו בטרור גוברת על הנוחות האישית שלי בנקודה זו, וכאשר חברים ובני משפחה שלי מעבירים עליי ביקורת - אני אראה להם את הקישור הזה".[15]

המקור באנגלית
"Your post on the Islamo-fascist hanging/murder of the two gay men confirmed for me that my recent decision to join the U.S. military was correct. I have to stuff myself back in the closet – something I thought I left a decade ago – but our war on terror trumps my personal comfort at this point. Whenever my friends and family criticize – I'll show 'em that link."[15]

הלוג קאבין רפובליקנס, קבוצה הומוסקסואלית שמרנית בארצות הברית, פרסמה הודעה בה נכתב: "לאור [פרסומם] של כתבות חדשותיות ותצלומים המתעדים את תלייתם של שני נערים איראנים הומוסקסואלים, אנשי הלוג קאבין רפובליקנס מצהירים מחדש על מחויבותם למלחמה העולמית בטרור".

העילה לתביעהעריכה

הארגון הבריטי !‏OutRage טען כי הנערים הוצאו להורג בשל קיום יחסי מין הומוסקסואליים בהסכמה. עם זאת, כמה ארגוני זכויות האדם, ובהם ארגון Human Rights Watch ו-OutRight, קראו להימנע מלהגדיר את האירוע הזה כאירוע "להט"בי", והטילו ספק בטענה שמרחוני ואסגארי נתלו כתוצאה של קיום יחסי מין בהסכמה. הם הדגישו כי ההוצאות להורג הן הפרה של אמנת האו"ם לזכויות הילד והאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (איראן חתומה על שניהם), האוסרת על הוצאתם להורג של קטינים.[8]

ארגון Human Rights Watch פרסם הצהרה כי "אין כל ראיות לכך שמדובר היה בפעולה [של קיום יחסי מין] בהסכמה", וציין כי "עיקר הראיות מצביעות על כך שהצעירים הועמדו לדין באשמת אונס בן 13, כאשר הטענה כי העמידו אותם לדין בשל קיום לכאורה של יחסי מין הומוסקסואלים בהסכמה מבוססת כמעט כולה על תרגום שגוי של דיווח חדשותי יבש שזכה לתהודה מרחיקת לכת מצד העיתונות המערבית".[5] כמו כן, הארגון הצהיר כי הוא "מוטרד מאוד מהאדישות לכאורה של אנשים רבים לאונס כביכול של ילד בן 13".‏[5]

ב-‏!‏OutRage‏ אמרו כי "הטענה בדבר תקיפה מינית היא או טענת שווא, על מנת להשפיע על דעת הקהל כנגד הצעירים, טקטיקה תכופה של המשטר האסלאמי באיראן", או "ייתכן כי בן ה-13 השתתף [בקיום יחסי מין] מרצון, אך על פי החוק האיראני (כמו גם החוק הבריטי) אדם בגיל זה לא מסוגל להביע הסכמה לפעולה מינית ועל כן כל מגע מיני נחשב באופן אוטומטי בעייני החוק כתקיפה מינית".

‏!‏OutRage‏ אף תהו מדוע בן ה-13 מעולם לא זוהה והובא בעצמו לבית המשפט, אם היה קורבן לתקיפה מינית.[16] ככל הנראה, שני הנאשמים היו קטינים בזמן ביצוע העבירה (לכאורה), ויש הסבורים כי אחד מהם היה עדיין קטין בעת הוצאתו להורג. איראן מבצעת לעיתים קרובות הוצאות להורג של אנשים על עבירות שבוצעו בעת היותם קטינים, נוהג פסול על פי אמנות זכויות אדם בינלאומיות.[13]

העובדות אודות מקרה זה עדיין נמצאות במחלוקת ומעוררות דיון סוער. פיטר טאצ'ל, פעיל זכויות אדם בריטי, האשים פעילים שטענו כי שני הצעירים שהוצאו להורג אשמים במעשה אונס כי הינם "שמאלנים מערביים איסלאמיסטים" המצטדקים בשם "המשטר האיראני".[17] חלק מהדיווחים ששימשו בתחילה לעירעור ההאשמות באונס - מקורן בארגון איראני דיסידנטי שמואשם בהפרות חמורות של זכויות אדם, ומסווג כארגון טרור על ידי ארצות הברית ואיראן.[18]

מחלוקתעריכה

בתוך שבועות ספורים, החלו עיתונאים וארגוני זכויות האדם - בעודם ממשיכים לגנות את הברוטאליות של הוצאתם להורג של שני הנערים - לפרסם דיווחים נוספים בנושא. כתב העת האמריקני "The Nation" פרסם תחקיר מקיף של האירוע, בו מתח ביקורת על התנהלותם של פיטר טאצ'ל ו-‏!‏OutRage‏ בכך שהפיצו את הטענה שהצעירים שהוצאו להורג היו הומואים לפני שבדקו את הראיות. במאמר הוצגה המסקנה כי בהתחשב בהצהרותיו האחרונות של טצ'ל, נראה כי עמדתו האידאולוגית של טטצ'ל גרמה לו להתעלם ממידע אשר הטיל ספק בסיפור "הנערים ההומואים".[8]

פייסל עלאם, פקיסטני-אמריקאי הומוסקסואל ומייסד "Al-Fatiha" (ארגון למען זכויות הומואים ולסביות מוסלמים), פרסם מאמר דעה בו טען כי "מעט מאוד אנשים לקחו את הזמן לחקור את פרטי המקרה או אפילו להתייעץ עם מומחים העוסקים בחדשות כאלה על בסיס יומי כמעט. למעשה, כמעט שבוע חלף עד שהתחלנו לקרוא דוחות מדויקים יותר על הסיבות לכך שהנערים הוצאו להורג מארגוני זכויות אדם בינלאומיים, כולל ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, ארגון Human Rights Watch והועד הבינלאומי לזכויות הומואים ולסביות - לכולם יש אנשי הקשר באיראן ודרכים לאמת ידיעות על מקרים כאלה ממקורות עצמאיים, אף כי איש לא ידע לעולם מדוע הוצאו להורג שני הצעירים הללו באיראן, מה שנותר ברור הוא שההיסטריה סביב ההוצאות להורג הייתה עצומה ורק הזינה את האיסלאמפוביה הגוברת ואת השנאה כלפי מוסלמים והעולם האיסלאמי".[19]

‏!‏OutRage‏ ופיטר טאצ'ל המשיכו לדבוק בטענתם כי שני הקורבנות נתלו כי הם היו נאהבים. ‏!‏OutRage‏ לעיתים קרובות תוקפים פעילים אשר נוקטים בעמדה אחרת משלהם. הם האשימו אותם בכך שהם "מתנצלים" ונותנים ל-"ממשל האיראני ליהנות מן הספק".[20] ארגונים אחרים למען זכויות להט"בים וזכויות אדם, אשר בחנו את המקרה, גינו את ההרג של הומואים וזכויות אדם שחקרו את המקרה גינו את ההוצאות להורג וקבעו שמדובר בהפרות חמורות של זכויות אדם. עם זאת, ברט לוק מ-‏!‏OutRage‏ טען כי קבוצות "לא הראו דאגה" לגבי הפרות זכויות האדם באיראן:

‏!‏OutRage‏ מזועזעת מכך שחלקים גדולים של בעלי דעות ליברליות ושמאליות במערב מביעים מעט מאוד עניין לגבי האכזריות הרצחנית של המשטר הפשיסטי הדתי בטהראן. אנו מגנים את תמימותן של קבוצות להט"ביות, שמאליות וזכויות אדם רבות בנוגע להתעללות בזכויות האדם של הלהט"ב באיראן ... הם בלעו זמן רב את התעמולה ההומופובית של איראן".[21]

המקור באנגלית
"OutRage! is appalled that large sections of liberal and left opinion in the West shows little concern regarding the murderous brutality of the clerical fascist regime in Tehran. We deplore the gullibility of many gay, left and human rights groups concerning the abuse of LGBT human rights in Iran.... They have long swallowed Iran's homophobic propaganda."[21]

טאצ'ל האשים בגזענות את כל מי שחלק עליו אודות נסיבות המקרה.[23] ‏!‏OutRage‏ טענו כי בעקבות המקרה יש "לדחוק את הקהילה הבינלאומית להתייחס לאיראן כאל מדינה מנודה".[24] טאצ'ל הצהיר כי "אין יחסים נורמליים עם משטר לא נורמלי".[25]

‏!‏OutRage‏ והבלוגר דאג אירלנד טענו שיש להם מקורות חסויים בתוך איראן התומכים בטענתם המתמשכת כי מחמוד אסגרי ואייאז מארחוני נתלו אך ורק בשל היותם הומואים. המקור שלהם הוא האקטיביסט אפדהיר ג'מא, יליד סומליה, המתגורר בסן פרנסיסקו בארצות הברית. על פי ‏!‏OutRage‏ה, ג'מא סיפר להם כי שוחח עם שלושה אנשים ממשהד, שטוענים כי מחמוד אסגרי, אייאז מארחוני וחמישה גברים נוספים הואשמו במקור בקיום יחסי מין הומוסקסואלים בהסכמה זה עם זה.[26]

סקוט לונג מארגון Human Rights Watch ציין ב-2006 כי מקורותיו של ג'מא "סירבו לדבר עם כל אדם אחר, כולל חוקרי זכויות אדם", וכי הטענות בדבר רדיפות נגד הומואים באיראן מבוססות על עדויות יד שנייה במקרה הטוב.[11] לונג גם מתח ביקורת על דאג אירלנד בשל "דיווח חסר אחריות" בכך שאימץ את עמדותיהן של קבוצות גולים איראניות להשתלשלות האירועים, ללא כל אימות. לונג כתב:

"מספר גולים איראנים מצאו אוזן קשבת בקרב להט"בים-מערביים. הם החלו בדיווחים מרובים על הוצאות להורג באיראן כעל רקע הומוסקסואלי ... לאחר שארבעה גברים נתלו על "עבירות מין" לא מזוהות באיראן, דאג אירלנד מצא בדמיון מילולי בדיווח עילה מספקת כדי לשער שמדובר ברדיפות של הומוסקסואלים. הגברים נתלו בגין אונס הטרוסקסואלי - שניים מהם על אונס בנות 8 ו-10. כשהבהרתי זאת לאירלנד, הוא מעולם לא הסתייג מטענתו הקודמת".[11]

המקור באנגלית
"A few Iranian exile groups saw a new audience in Western gays. They began reporting multiple executions in Iran as gay-related... After four men were hanged for unspecified "sexual offenses" in Iran, Ireland found verbal similarity in the reporting enough to "strongly suggest" that they were hanged for homosexuality. The men were hanged for heterosexual rape – two for the rape of girls aged 8 and 10. When I made this clear to Ireland, he never qualified his earlier claim."[27]

אחרית דברעריכה

בנוסף לארגון Human Rights Watch, אמרה פאולה אטלבריק, מנכ"לית הועד הבינלאומי לזכויות הומואים ולסביות, כי "זה לא היה מקרה הומוסקסואלי".[18] אטלבריק גם אמרה שהיא מוטרדת גם מן השפה הטעונה בה משתמשות כמה קבוצות למען זכויות להט"בים על מנת לגנות את ההוצאות להורג, והצביעה על הצהרתו של פיטר טאצ'ל, "זהו רק המקרה הברברי האחרון של האסלאמיסטים-פאשיסטים באיראן".[18]

הן שוודיה והן הולנד הגיבו לדיווחים אודות ההוצאות להורג שנערכו במשהד והודיעו כי יפסיקו לאלתר את הסגרות לאיראן של להט"בים המבקשים מקלט מדיני. כמו כן, ממשלת הולנד הודיעה שמשרד החוץ שלה יחקור את היחס כלפי הומואים ולסביות באיראן. ארגוני זכויות אדם בארצות הברית, בריטניה ורוסיה קראו גם הם למדיניות דומה.[28]

במרץ 2006 הציעה ריטה ורדונק, שרת ההגירה ההולנדית, להפסיק את ההקפאה של גירוש מבקשי מקלט הומוסקסואליים לאיראן, בטענה כי "עכשיו ברור כי אין שאלה של הוצאות להורג או גזר דין מוות רק על בסיס העובדה כי הנאשם הוא הומו", והוסיפה כי הומוסקסואליות מעולם לא הייתה האשמה העיקרית נגד אנשים.[29] אולם תחת לחץ פרלמנטרי, ובהסתמך על עדויות של ארגונים, כולל ארגון Human Rights Watch, שעינויים של הומוסקסואלים באיראן נמשכים, היא נאלצה להאריך את ההקפאה על גירוש לשישה חודשים נוספים.[30] בסוף שנת 2006, גם בשל שדלנות מטעם ארגוני זכויות אדם, כולל ארגון Human Rights Watch, הנהיגה הולנד מדיניות חדשה המקלה בנטל ההוכחה מצד פליטים איראנים התובעים לקבל מקלט.[31]

סקוט לונג מארגון Human Rights Watch כתב כי "לסביות והומואים איראנים אינם הפשטות, המוגנות מפוליטיקה - או מטילים, אין לצמצם את חייהם לאג'נדה של זרים בעלי כוונות טובות מהמערב". הוא הוסיף, כשהוא מבקר את הטענות שהוא אינו תומך בהן, כי "אם אנחנו רוצים לאתגר את ממשלת איראן, אנחנו זקוקים לעובדות, יש מספיק הוכחות לעינויים ודיכוי, כך שאנחנו לא זקוקים לטענות על 'פוגרומים'".[32]

ב-2006, יום השנה הראשון לתלייה במשהד, יזמה !‏OutRage יום של פעילות בינלאומית נגד הרדיפה ההומופובית באיראן, עם עצרות המתוכננות להתקיים באמסטרדם, ברלין, בריסל, שיקגו, פורט לודרדייל, פרנקפורט, לונדון, מרסיי, מקסיקו סיטי, מוסקבה, ניו יורק, סן דייגו, סן פרנסיסקו, סיאטל, סטוקהולם, טורונטו, ונקובר, וינה, ורשה, וושינגטון, וערים אחרות, עם דיונים המתוכננים להיערך בבית הנבחרים הבריטי.[33] הפגנות אלה חידשו את המחלוקת באם הטענות אודות המקרה שהופצו על ידי !‏OutRage היו חסרות כל בסיס.[32]

ניו יורק טיימס דיווח כי סוכנות הסטודנטים האיראנית לחדשות ISNA צילמה את ההוצאות להורג.[34] וושינגטון פוסט דיווח כי תמונות של התליות נישאו על ידי מפגינים בעצרות ובהפגנות ביותר משני תריסר אירועים ברחבי העולם.[35]

התייחסויות בתרבות פופולריתעריכה

שימוש בתצלומי ההוצאות להורגעריכה

בתצלומי ההוצאות להורג של אסגרי ומארחוני נעשו שימושים למטרות שונות: חרט וילדרס, פוליטיקאי הולנדי ימני, השתמש בהם בסרטו הקצר "פתנה" כאזהרה על מה שיקרה להומואים בעתיד דיסטופי שבו המוסלמים שולטים בהולנד,‏[11]‏ והם הוצגו בצורה לא נכונה במדיה החברתית כפלסטינים, ולא כאיראנים, שנתלו בשל היותם הומוסקסואלים.‏[39]

התצלומים הוצגו בפני נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינז'אד, במהלך ראיון שנערך ב-2008 והוא נשאל אם לדעתו "גברים הומוסקסואלים ולסביות צריכים למות באיראן?" אחמדינז'אד השיב: "לא, אין חוק להוצאתם להורג באיראן. או שהם היו סוחרי סמים או שהם הרגו מישהו אחר. מי שהרג מישהו אחר או מי שביצע מעשי אונס יכול להיענש על ידי הוצאה להורג. מעבר לכך, אפילו לא יודעים מי הם הומוסקסואלים, כך שאין לנו הוצאות להורג של הומוסקסואלים".[40]

בארצות הברית, רפרודוקציות בשחור-לבן של התצלומים הובאו על ידי מפגינים לעצרת בכיכר דופונט שבוושינגטון, ונעשה בהן שימוש בלפחות 26 הפגנות אחרות ברחבי העולם, כך על פי אלו שארגנו אותן.[41] לפני שנסגרה,[42] חנות ספרות להט"ב Lambda Rising שבוושינגטון הציגה את התצלומים בחלון הראווה שלה.[41]

זוכת פרס נובל לשלום שירין עבאדי, אירנית הידועה כפעילת זכויות האדם ומייסדת "Defenders of Human Rights Center" (ארגון איראני למען זכויות אדם), מחתה על הוצאתם להורג של קטינים.[41] פיליפ קניקוט, חתן פרס פוליצר לביקורת,[43] כתב ב-"וושינגטון פוסט" כי "אולי הדבר העצוב ביותר בתמונות האלו הוא שאף ארגון חדשות חשוב מחוץ לאיראן לא הצליח לחשוף את מה שבאמת קרה. ההשפלה האחרונה של חייהם הקצרים של הבנים הייתה שהם לא היו חשובים מספיק על מנת לעורר חקירה רצינית".[41]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Kim, Richard (15 באוגוסט 2005). "Witnesses to an Execution". The Nation. 
  2. ^ Rastegar, Mitra (1 בינואר 2013). Emotional Attachments and Secular Imaginings: Western LGBTQ Activism on Iran. GLQ: A Journal of Lesbian and Gay Studies. 19. (1). Durham: Duke University Press. עמ' 1–29. ISSN 1064-2684. OCLC 822926549. doi:10.1215/10642684-1729527. 
  3. ^ Puar, Jasbir K. (2007). Terrorist Assemblages: Homonationalism in Queer Times. Next Wave. Durham: Duke University Press. עמ' ix–xi, 229, 321. ISBN 9780822341147. OCLC 137324975. 
  4. ^ 4.0 4.1 Witnesses to an Execution – סיקור הפרשה באתר TheNation, 7 באוגוסט 2005.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 "Response to Peter Tatchell's 'Open Letter'", distributed on e-mail by Scott Long, Human Rights Watch, July 18, 2006.
  6. ^ "Mixed reports on Iran teen hangings". New York Blade Online. אורכב מ-המקור ב-2005-12-13. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  7. ^ "Direland: Shocking New Photo Released In Hanging Of Iran Gay Teens". Direland.typepad.com. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Kim, Richard. (2005.) "Witness to an Execution". The Nation. Retrieved December 31, 2006.
  9. ^ BaniComm Co. "(in Persian)". Isna.ir. אורכב מ-המקור ב-September 27, 2011. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  10. ^ 10.0 10.1 Cited in Ireland, D. (2005) "Iran Executes 2 Gay Teenagers", retrieved August 1, 2005.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 Long, Scott (מרץ 2009). Unbearable Witness: How Western Activists (Mis)recognize Sexuality in Iran. Contemporary Politics. 15. (1). London: Routledge; Taylor & Francis. עמ' 119–136. ISSN 1356-9775. OCLC 362957073. doi:10.1080/13569770802698054. 
  12. ^ 12.0 12.1 "Iran continues to execute minors and juvenile offenders". Amnesty International. אורכב מ-המקור ב-2006-01-08. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 Human Rights Watch (2005.) "Iran: End Juvenile Executions". Retrieved December 31, 2006.
  14. ^ The group OutRage!, and some U.S. and British gay media, reported inaccurately that Ebadi had endorsed claims that the two were executed for consensual sex. In fact, even Iran Focus made it clear that Ebadi made no such claim and that her condemnation was based on longstanding opposition to the death penalty for crimes committed by minors: www.iranfocus.com/modules/news/article.php?storyid=2955 .
  15. ^ 15.0 15.1 "www.AndrewSullivan.com – Daily Dish". בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. (הקישור אינו פעיל)
  16. ^ "Iran Executes Two Gay Teens In Public Hanging". UK Gay News. 21 ביולי 2005. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  17. ^ Peter Tatchell, quoted in "Iran: Stop Killing Gays and Kids". OutRage! press release, June 26, 2006. Retrieved January 7, 2007.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 "Mixed reports on Iran hangings". The Washington Blade. אורכב מ-המקור ב-2005-11-24. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  19. ^ Alam, F. (2005.) "Gay Media's Failure to Accurately Report Adds to Growing Hatred Towards Islamic World" Retrieved November 12, 2006
  20. ^ OutRage! press release (August 4, 2005.) "Protest at execution of Iranian teenagers" תבנית:Webarchive. Retrieved December 1, 2006.
  21. ^ 21.0 21.1 [22]
  22. ^ OutRage! press release (September 20, 2005). "OutRage!-Iran state flogging of gay men revealed". Retrieved December 12, 2006.
  23. ^ "Tatchell's letter to 'The Nation'," circulated by OutRage! on the Euro-Queer e-mail listserve, August 16, 2005.
  24. ^ OutRage! press release (November 14, 2005.) [www.petertatchell.net "Iran Hangs Two More Gay Men"]. Retrieved December 1, 2006.
  25. ^ Seattle Gay News (October 7, 2005.) "Celebrities join London protest against Iran executions and torture" תבנית:Webarchive. Retrieved December 1, 2006.
  26. ^ Ireland, D. (September 1, 2005.) "Shame of Iran: US Remains Silent on Gay Hangings" תבנית:Webarchive LA Weekly, retrieved December 1, 2005. Simon Forbes of OutRage! has written a 100-page document detailing what OutRage! allegedly learned from Jama: "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2007-02-05. בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2006. 
  27. ^ Long2009
  28. ^ "Holland Freezes Gay Extraditions To Iran". אורכב מ-המקור ב-2005-08-02. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  29. ^ "handsoffcain.org". handsoffcain.org. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  30. ^ "Netherlands: Threat to Return Gay and Lesbian Iranians (Human Rights Watch, 8-3-2006)". Hrw.org. 7 במרץ 2006. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  31. ^ "Netherlands: Asylum Rights Granted to Lesbian and Gay Iranians". Hrw.org. 18 באוקטובר 2006. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  32. ^ 32.0 32.1 "Scott Long, "Debating Iran" (PDF). בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  33. ^ "GLOBAL PROTESTS JULY 19 TO COMMEMORATE HANGING OF 2 IRANIAN TEENS (Updated)". אורכב מ-המקור ב-2006-07-16. 
  34. ^ Fathi, Nazila (29 ביולי 2005). "Rights Advocates Condemn Iran for Executing 2 Young Men – New York Times". The New York Times (Iran). בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  35. ^ Kennicott, Philip (20 ביולי 2006). "Pictures From An Execution Come Into Focus". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  36. ^ "operavista.org". operavista.org. אורכב מ-המקור ב-2008-12-16. 
  37. ^ [1]
  38. ^ "Haram Iran moves to Los Angeles in 2010". Haramiran.com. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2011. 
  39. ^ Abunimah, Ali (2014). The Battle for Justice in Palestine. Chicago, Illinois: Haymarket Books. ISBN 9781608463244. 
  40. ^ Wockner, Rex (9 באוקטובר 2008). "Ahmadinejad: 'We don't execute homosexuals' in Iran". Between the Lines (via HighBeam תבנית:Subscription required). בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2016. 
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 41.3 Kennicott, Philip (20 ביולי 2006). "Pictures From An Execution Come Into Focus". The Washington Post (via HighBeam תבנית:Subscription required). בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2016. 
  42. ^ Schwartzman, Paul (8 בדצמבר 2009). "Lambda Rising, gay bookstore and community center, closing". The Washington Post. 
  43. ^ "2013 Pulitzer Prizes". The Pulitzer Prizes.