מחנה המעצר בלטרון

מחנה המעצר בלטרון היה מחנה מעצר שהוקם בלטרון על ידי שלטונות המנדט הבריטי בתחילת מלחמת העולם השנייה ואשר שימש לכליאת שבויי מלחמה גרמניים ואיטלקים וכן לכליאת אלפי תושבים של ארץ ישראל, יהודים וערבים. בתום המנדט הבריטי ננטש המחנה ונהרס בקרבות הקשים שהתנהלו במקום במלחמת העצמאות.

מחנה המעצר בלטרון
עמדת שמירה בשדות קיבוץ נחשון. השריד האחרון מהמבנים של מחנה המעצר
עמדת שמירה בשדות קיבוץ נחשון. השריד האחרון מהמבנים של מחנה המעצר
מידע כללי
סוג מחנה מעצר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°49′50″N 34°57′52″E / 31.83044283°N 34.964542°E / 31.83044283; 34.964542
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לחצו כדי להקטין חזרה
דוד רמזמשה שרתיצחק גרינבויםדב יוסףדוד הכהןדוד שינקרבסקיחיים אלפרין
לדף הקובץ

שבעה ממנהיגי היישוב העצורים במחנה המעצר בלטרון, לאחר השבת השחורה (למידע על אדם, לחצו עליו)
השלט שהוצב על אחת מעמדות השמירה הבריטיות של מחנה המעצר. בקרבת קיבוץ נחשון

מן המחנה נותר רק מבנה בטון אחד, ששימש כעמדת השער למחנה, מזרחית לקיבוץ נחשון וצפונית לכביש 3.

היסטוריה

עריכה

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים מחנה מעצר בלטרון. תחילה שיכנו בו שבויים איטלקים שנפלו בשבי לאחר התקפת הבריטים בקירנאיקה. כעבור זמן קצר הורחב המחנה וכלל ארבעה אזורים: (1) לנתיני אויב, (2) לחשודים בקשר עם האויב, (3) לערבים חברי הכנופיות מאנשי המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני, (4) לעצורי המחתרות היהודיות.

ב-1940 הוקם מחנה לטרון א' וב-1942 מחנה לטרון ב' שהיה המחנה המרכזי וחולק לארבעה מחנות משנה:

בדצמבר 1942 הועברו ללטרון עצירי לח"י שהיו קודם במחנה המעצר מזרעה ליד עכו.

ב-31 באוקטובר 1943 ברחו 20 עצורי לח"י דרך מנהרה באורך 76 מטר שנחפרה במשך תשעה חדשים. בריחה זו הזרימה דם חדש לתנועת הלח"י שהייתה אז בשפל.

ב-20 באוקטובר 1944 הובלו 251 עצורי אצ"ל ולח"י ממחנה המעצר בלטרון לשדה התעופה בלוד והוטסו למחנה מעצר באריתריאה.

ב-29 ביוני 1946, "השבת השחורה", נעצרו 60 ממנהיגי התנועה הציונית והסוכנות היהודית ונכלאו בלטרון. בהם: משה שרת, דוד הכהן, דוד רמז, דב יוסף, ד"ר פון וייזל והרב מימון (אז: פישמן).[1] במהלך שהותם במחנה ביקר אותם שמחה אבן-זהר תכופות וסייע להם לשמור על קשר עם משפחותיהם ועם שאר הנהגת היישוב. הם שוחררו לאחר יותר מארבעה חודשים, בנובמבר 1946.[2]

ב-5 באוגוסט 1947 לאחר פרשת תליית הסרג'נטים ופרשת אקסודוס כלאו הבריטים במחנה מספר ראשי ערים יהודים ובהם: ישראל רוקח (ראש עיריית תל אביב), עובד בן עמי (ראש עיריית נתניה) ואברהם קריניצי (ראש עיריית רמת גן). איתם נעצרו 36 מפעילי בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית. הם הראו עמדה תקיפה בחקירתם ושוחררו כעבור מספר שבועות.

בפברואר 1948 פונו מן המחנה העצירים היהודים שנותרו בו והועברו למחנה המעצר בעתלית. בתום המנדט הבריטי ננטש המחנה ונהרס בקרבות הקשים שהיו שם במלחמת העצמאות.

ייצוגיו בתרבות

עריכה
  • על שמו נקראה אוניית המעפילים לטרון.
  • החיים במחנה המעצר תוארו בספרים אוטוביוגרפיים רבים וכן בהיסטוריוגרפיה של התקופה.

הנצחה

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מחנה המעצר בלטרון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עתונאים סיירו אתמול בלטרון, הצופה, 4 ביולי 1946
  2. ^ ב. פלר, עם המשוחררים, הצופה, 8 בנובמבר 1946