מחנה ישראל (מדבר סיני)
מחנה ישראל מחנה היה המבנה הארגוני, למיקום חניית השבטים ולמהלך הליכתם במדבר סיני, שקבע משה על פי אלוהים לבני ישראל בדרכם לארץ ישראל. במובן המקובל, מחנה ישראל היה המחנה של כל שבטי ישראל, מלבד משכן העדות ומקום מגוריהם של הכוהנים והלויים. מחנה ישראל במובן המצומצם, להבדיל ממחנה כהונה וממחנה לוויה, היה התחום בו הותר לטמאים לשהות בחלק מתקופת הסגרם.
.JPG)
ביצירת פסיפס בבית כנסת "אור תורה" בעכו.
ההנחיות המפורטות לחניה ולנסיעה ניתנו לעם ישראל והם מתוארות בפרשת במדבר בספר במדבר בתורה. הארגון נועד בראש וראשונה להסדר החנייה, אך גם לקביעת מתכונת הנסיעה, מי מתחיל בנסיעה, מי בא אחריו וסדר השבטים למחנות במהלך ארבעים השנה במדבר. המקרא מציין כי בני ישראל נהגו בדיוק כפי שהקב"ה ציווה אותם בדבריו אל משה.
מבנה החנייה עריכה
כמקובל במדבר, בית האב חונה לשבטו. מכאן מתחיל הארגון המיוחד: לכל שבט נקבע דגל (או מטה) והוא נכלל במחנה, כאשר כל מחנה כולל שלושה שבטים. השבט המוביל, היה השבט אשר על שמו נקרא המחנה, ודיגלו היה דגל המחנה. כלומר היו בסך הכל ארבעה דגלים. כך נבחרו ארבעה שבטים לראשי המחנות, השבטים: יהודה, ראובן, אפרים ודן, כל שבט ואופיו אשר מכתיר אותו לתפקידו. "פרשת במדבר" מספרת כי בטרם נקבע הארגון בוצע מפקד בקרב בני ישראל וכך היה ניתן לקבוע כמה "פקודים" - זכרים מגיל 20 שנה ומעלה - יש בכל שבט, בכל המחנה ובכל המחנות יחד.
מיקום המחנות עריכה
בפרשת במדבר נאמר ”וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם” וכעבור כמה פסוקים מתואר מבנה חניית המחנות:
- מרכז - אוהל מועד:
- בין כל שאר המחנות נסע שבט לוי. השבט עצמו התחלק לכמה קבוצות בעלות מיקום קבוע: משה ואהרון ובניו, הכהנים, היו בצד המזרחי, סמוך למחנה יהודה; בני קהת בצד הדרומי, סמוך למחנה ראובן; בני גרשון בצד המערבי, סמוך למחנה אפרים; בני מררי בצד הצפוני, סמוך למחנה דן. בתוך שבט לוי, במרכז, היה אוהל מועד.
וְנָסַע אֹהֶל-מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת; כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, אִישׁ עַל-יָדוֹ, לְדִגְלֵיהֶם.
- מזרח - מחנה יהודה (עם יששכר וזבולון):
- שבט יהודה הוא השבט ממנו יבואו מלכי ישראל. במחנה יהודה כלול גם שבט יששכר, אשר ניחן בתכונת החכמה: "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים", ושבט זבולון המיועד לעושר, "כי שפע ימים יינקו".[1] ליד מחנה יהודה הוצבו משה והכהנים.
וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם, וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב [...] וְהַחֹנִים עָלָיו: מַטֵּה יִשָּׂשכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר [...] מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן [...] כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה [...] לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.
- דרום - מחנה ראובן (עם שמעון וגד):
- הוא הימין, שם הוצב מחנה ראובן, הבכור לבני ישראל. עם מחנה ראובן נימנים גם שבט שמעון ושבט גד. לידו הוצבו בני קהת, נושאי כלי המשכן.
דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם, וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר [...] וְהַחוֹנִם עָלָיו: מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי [...] וּמַטֵּה גָּד וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן-רְעוּאֵל [...] כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן [...] לְצִבְאֹתָם; וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.
- מערב - מחנה אפרים (עם מנשה ובנימין):
- שבט אפרים ושבט מנשה, בניו של יוסף, עם שבט בנימין. דהיינו מחנה בני רחל אמנו. לידו הוצבו בני גרשון, נושאי יריעות המשכן והמסכים.
דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה, וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד [...] וְעָלָיו: מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר [...] וּמַטֵּה בִּנְיָמִן וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן-גִּדְעֹנִי [...] כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם [...] לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ.
- צפון - מחנה דן (עם אשר ונפתלי):
- המאסף, מחנה בני דן, אשר ונפתלי - זהו המחנה המגן על בני ישראל מעורפו. לידו הוצבו בני מררי, נושאי אדני וקרשי המשכן.
דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם, וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי [...] וְהַחֹנִים עָלָיו: מַטֵּה אָשֵׁר וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן [...] וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן [...] כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן [...] לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ, לְדִגְלֵיהֶם.
מסכם הכתוב את גודל המחנות ומצביע כי הכול בוצע בהתאם לפקודות:
אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן-חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ, אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל-בֵּית אֲבֹתָיו.
דגל המחנה עריכה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא כתוב כמו מאמר אמוני.כל משפחה במחנה השתייכה לבית אב ולשבט - עם הדגל האופייני לו- ומחנה, אליו היה השבט שייך, אשר היה מהלך בו בזמן המסע במדבר סיני. דגל השבט היה הסמל אשר סביבו היה תושב המחנה מתרכז בעת החנייה ובעת הנסיעה. אך לא רק משמעות טכנית הייתה לדגל וזאת אנו יודעים עד היום.
הדגל, בהוראת אות וסימן, הוא מסימני הריבונות של עם ובמדרש כתוב: "וכיון שעלו ישראל מן הים, אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים דגלים שיהיו מהלכין בטקסיסי מלכים" (דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים, טז). עם היוצא ממצרים, מעבדות, בדרכו לארץ ישראל הוא כבר חופשי ומתחיל להניף דגל המורה על חרותו. וכך אומר רמב"ן ( שמות יד:ה) : "וזה טעם 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכִנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם".
גם תחיית עם ישראל בארצו לאחר גלות ארוכה מלווה בדגל. כאמור, הדגל מסמל את היותו עַם בן חורין אך גם את הקשר של עם ישראל עם מסורתו. ואכן, דגל ההסתדרות הציונית ודגלה הרשמי של מדינת ישראל דומה לטלית, כפי שמתאר דוד וולפסון:
בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס... בין השאלות הרבות שהעסיקוני הייתה... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו... והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל לבן כחול - הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. ...
— ד' ולפסון, "הדגל והשקל", ל' יפה (עורך), ספר היובל למלאת חמש ועשרים שנה לקונגרס הציוני הראשון , ירושלים תרפ"ג, עמ' 296–297
ה"מחנות" בירושלים עריכה
ערך מורחב – בית המקדש
כשם שהיו מחנות במדבר, היו גם מחנות בירושלים וזאת במטרה לבודד את הטמאים מהמקדש ומהר הבית. וכותב הרמב"ם:
שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא (והם) ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" (במדבר א, נ); ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.
וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה. והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים..
— משנה תורה - ספר עבודה - הלכות בית הבחירה, פרק ז'