מחנה רחוב ליפובה

מחנה רחוב ליפובה (בפולנית: Lipowa; בגרמנית: DAW Lindenstraße) היה מחנה עבודה בלובלין. המחנה יועד לשבויי מלחמה ממוצא יהודי, ששירתו בצבא פולין, אך שימש גם כמחנה עבודה ומחנה מעבר ליהודים מכל אזור לובלין.

מחנה רחוב ליפובה
DAW Lindenstraße, Lipowa

אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג	מחנה עבודה
מדינה
מחוז	לובלין
תאריכים
תאריך הקמה	אוקטובר 1939
תאריך סגירה	יולי 1944
אוכלוסייה
מפקדי המחנה	הרמן דולפ
צבא משחרר	הצבא האדום
מספר אסירים בשיא	כמה אלפים
השתייכות האסירים	יהודים, שבויי מלחמה מהצבא הפולני
נתונים
קואורדינטות	51°14′41.5″N 22°33′07.3″E
(למפת פולין מוגדלת)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי ליפובה (למפת פולין רגילה)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי ליפובה (למפת פרובינציית לובלין רגילה)   לובלין חלם זמושץ' ביאלא פודולסק שווי. פ. פודקרפצקיה בלארוס אוקראינה מזוביה ליפובה (למפת פרובינציית לובלין מוגדלת)   לובלין חלם זמושץ' ביאלא פודולסק שוויינטו. פוד. פודקרפצקיה בלארוס אוקראינה מזוביה ליפובה

היסטוריה

המחנה הוקם על אתר מתקני הספורט של איגוד הספורט האקדמי של לובלין וסמוך לאזור תעשייה של העיר ולבית קברות נוצרי. המחנה הוקם באוקטובר 1939 על ידי איש האס אס אודילו גלובוצניק לאחר כיבוש פולין, על מנת להפריד את שבויי המלחמה היהודים מהצבא הפולני המנוצח מחבריהם הגויים. בנוסף לשבויי מלחמה עבדו במחנה גם יהודים מהעיר לובלין, אשר התגוררו בגטו לובלין או בגטו מיידן טטרסקי. בדצמבר 1940 סופח המחנה ל"מפעלי הציוד הגרמניים" ((Deutsche Ausruestungswerke (DAW), החברה לעבודת כפייה של האס-אס. בפברואר 1941 הועסקו כ-3,000 יושבי המחנה בהקמת מחנה הריכוז מיידנק שהוקם בסמוך. במחנה עברו עובדים רבים, יהודים כשירים שהופנו לעבודה במסגרת אקציות בגטאות הסביבה, חלקם לתקופות קצרות. מן המחנה נשלחו לעבודה במפעלים בסביבה ולעבודות ייצור שונות בבתי מלאכה במחנה עצמו. במרץ 1942, במסגרת מבצע ריינהרד הופרדו גם יהודים כשירים לעבודה שהתגוררו בלובלין ממשפחותיהם שבגטו ונכלאו במחנה העבודה. לאחר חיסול גטאות לובלין בנובמבר 1942 רוכזו כל יהודי העיר הנותרים ברחוב ליפובה.

מפקד המחנה היה הרמן דולפ (Hermann Dolp) והתנאים בו היו קשים ביותר וכללו משמעת נוקשה, עונשים אכזריים והוצאות פומביות להורג. לפי דברי אחת העדות: "כל אחד ידע שליפובה משמעה מכות, עבודה בלי מעיל ובלי נעליים. ליפובה זו עבודה ללא הגבלת זמן". השומרים היו מתנדבי טרווניקי אוקראינים. חולים, בלתי כשירים לעבודה ומתקוממים נשלחו למיידנק. לפי חלק מהעדויות, השבויים היהודים ה"ותיקים" שלטו במחנה ושיתפו פעולה עם הנאצים בתפקיד של קאפו.

המחנה חוסל ב-3 בנובמבר 1943, במסגרת אקציית ארנטפסט, כאשר 2,500 אסיריו היהודים הוצעדו בצעדת מוות להשמדה במיידנק.

לאחר מכן שימש המחנה כמתקן-חוץ של מיידנק לעבודות של אסירים לא יהודים. המחנה חוסל סופית ב-22 ביולי 1944 ו-229 האסירים ששהו בו נשלחו לאושוויץ.

קישורים חיצוניים

• מידע באתר deathcamps
• אסתר מנדלאי, מבצע ריינהרד בלובלין, 1942-1, קול לובלין 48, נובמבר 2012