פתיחת התפריט הראשי

מחנה רחוב ליפובה

מחנה רחוב ליפובהפולנית: Lipowa; בגרמנית: DAW Lindenstraße) היה מחנה עבודה בלובלין. המחנה יועד לשבויי מלחמה ממוצא יהודי, ששירתו בצבא פולין, אך שימש גם כמחנה עבודה ומחנה מעבר ליהודים מכל אזור לובלין.

מחנה רחוב ליפובה
DAW Lindenstraße, Lipowa
אין תמונה חופשית
סוג מחנה עבודה
מדינה פוליןפולין  פולין
מחוז לובלין
תאריך הקמה אוקטובר 1939
תאריך סגירה יולי 1944
מפקדי המחנה הרמן דולפ
צבא משחרר הצבא האדום
מספר אסירים בשיא כמה אלפים
השתייכות האסירים יהודים, שבויי מלחמה מהצבא הפולני
קואורדינטות 51°14′41.5″N 22°33′07.3″E / 51.244861°N 22.552028°E / 51.244861; 22.552028

היסטוריהעריכה

המחנה הוקם על אתר מתקני הספורט של איגוד הספורט האקדמי של לובלין וסמוך לאזור תעשייה של העיר ולבית קברות נוצרי. המחנה הוקם באוקטובר 1939 על ידי איש האס אס אודילו גלובוצניק לאחר כיבוש פולין, על מנת להפריד את שבויי המלחמה היהודים מהצבא הפולני המנוצח מחבריהם הגויים. בנוסף לשבויי מלחמה עבדו במחנה גם יהודים מהעיר לובלין, אשר התגוררו בגטו לובלין או בגטו מיידן טטרסקי. בדצמבר 1940 סופח המחנה ל"מפעלי הציוד הגרמניים" ((Deutsche Ausruestungswerke (DAW), החברה לעבודת כפייה של האס-אס. בפברואר 1941 הועסקו כ-3,000 יושבי המחנה בהקמת מחנה הריכוז מיידנק שהוקם בסמוך. במחנה עברו עובדים רבים, יהודים כשירים שהופנו לעבודה במסגרת אקציות בגטאות הסביבה, חלקם לתקופות קצרות. מן המחנה נשלחו לעבודה במפעלים בסביבה ולעבודות ייצור שונות בבתי מלאכה במחנה עצמו. במרץ 1942, במסגרת מבצע ריינהרד הופרדו גם יהודים כשירים לעבודה שהתגוררו בלובלין ממשפחותיהם שבגטו ונכלאו במחנה העבודה. לאחר חיסול גטאות לובלין בנובמבר 1942 רוכזו כל יהודי העיר הנותרים ברחוב ליפובה.

מפקד המחנה היה הרמן דולפ (Hermann Dolp) והתנאים בו היו קשים ביותר וכללו משמעת נוקשה, עונשים אכזריים והוצאות פומביות להורג. לפי דברי אחת העדות: "כל אחד ידע שליפובה משמעה מכות, עבודה בלי מעיל ובלי נעליים. ליפובה זו עבודה ללא הגבלת זמן".[1] השומרים היו מתנדבי טרווניקי אוקראינים. חולים, בלתי כשירים לעבודה ומתקוממים נשלחו למיידנק. לפי חלק מהעדויות, השבויים היהודים ה"ותיקים" שלטו במחנה ושיתפו פעולה עם הנאצים בתפקיד של קאפו.[1]

המחנה חוסל ב-3 בנובמבר 1943, במסגרת אקציית ארנטפסט, כאשר 2,500 אסיריו היהודים הוצעדו בצעדת מוות להשמדה במיידנק.

לאחר מכן שימש המחנה כמתקן-חוץ של מיידנק לעבודות של אסירים לא יהודים. המחנה חוסל סופית ב-22 ביולי 1944 ו-229 האסירים ששהו בו נשלחו לאוושויץ.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 מינה הלברשטט קפלן, בתקופת הכיבוש, כשאנשים הגונים נאלצו להשתחוות ל"גראיירים", קול לובלין 48, נובמבר 2012, עמ' 39