מחנות ריכוז איטלקיים בלוב

יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ברחבי לוב האיטלקית הוקמו מספר מחנות ריכוז.

במחנה הריכוז באל-עגילה הוחזקו למעלה מעשרת אלפים אסירים בדואים.

רקע עריכה

איטליה שלטה בלוב בתקופת הכיבוש האיטלקי במדינה החל מהעשור השני של המאה ה-20. עם הזמן החלו האיטלקים לאבד שליטה בחלקים ניכרים מהמדינה לאופוזציה הערבית החמושה בראשות עומר אל-מוח'תאר, שהתרכזה בעיקר בקירנאיקה. בראש הכוחות האיטלקים עמדו הגנרלים פייטרו באדוליו ו-רודולפו גרציאני.

מחנות הריכוז עריכה

הכוחות האיטלקים החליטו להקים גדר תיל שנבנתה מחופי הים התיכון עד לנווה המדבר "אל-ג'אגבוב" כדי לנתק את התשתיות של המורדים. זמן קצר לאחר מכן החלו האיטלקים בגירוש של אנשי ג'בל אחדר וזאת על מנת למנוע מהמורדים לקבל את תמיכתה של האוכולוסיה המקומית. הטרנספר של יותר מ-100,000 אנשים הגיע לשיאו כאשר הם שוכנו במחנות ריכוז באל-עגילה, סולוק, אל מגרון (אנ') ובמקומות נוספים. במחנות אלו מתו רבבות של אנשים.

התעמולה של המשטר הפשיסטי טענה כי המחנות הם דוגמה של הציוויליזציה המודרנית ומנוהלים ביעילות - אולם במציאות היו במחנות תנאים סניטריים ירודים שכן במחנות צופפו בממוצע כ-20,000 בדואים יחד עם גמליהם ובעלי חיים אחרים, בדרך כלל בשטח של קילומטר רבוע אחד.

בסך הכל הוקמו חמישה מחנות ריכוז מרכזיים ועשרה קטנים יותר.

מחנות ריכוז ליהודי לוב עריכה

במהלך מלחמת העולם השנייה העיר קירנאיקה הייתה זירת קרבות מרכזית בצפון אפריקה בין בריטניה לבין איטליה וגרמניה. בכיבוש הבריטי הראשון של קירנאיקה ראו היהודים בצבא הבריטי צבא משחרר. לאחר הנסיגה הבריטית הראשונה החלו האיטלקים בבנגזי לפרוע ביהודים. 2 יהודים נהרגו, רכוש יהודי נשדד ובתים רבים נהרסו. בפברואר 1942, כשבוע לאחר נסיגתם השנייה של הבריטים מקירנאיקה, הורה ראש ממשלת איטליה והדוצ'ה, בניטו מוסוליני על דילול האוכלוסייה היהודית בקירנאיקה ופינויה לטריפוליטניה בתואנה של מניעת שיתוף פעולה עם האויב.

כ-2,600 יהודים פונו למחנה הריכוז ג'אדו. תנאי האקלים במחנה היו קשים, ביום שרר חום גבוה, ובלילה קור עז. האסירים שוכנו בצפיפות רבה. המגורים במחנה היו בביתנים ארוכים שבכל אחד מהם שוכנו כ-300 עד 400 איש, כאשר בין משפחה למשפחה הפרידו מחיצות מאולתרות. בביתנים היו מיטות בלבד, שלא הספיקו למספרם הרב של האסירים.

המחנה שימש בין היתר כמחנה עבודה ואסיריו הועסקו בעבודות כפייה, אך היות שאוכלס לא רק בכוח עבודה אלא במשפחות שלמות כחלק מתוכנית לבצע טיהור אתני, מגדירים אותו היסטוריונים רבים כמחנה ריכוז.

אומדני מקרי המוות במחנות ריכוז עריכה

קיים וויכוח בין ההיסטוריונים בנוגע לכמות האנשים שמצאו את מותם במחנות האלו, ההערכה היא שמספר הלובים שמתו (נהרגו במהלך קרב או מתו מרעב) עומד על לפחות כ-80,000 מהאוכלוסייה המקומית. לעומת זאת ההיסטוריון הבריטי-ישראלי, אילן פפה סובר כי בין השנים 1928 ל-1932 הצבא האיטלקי "הרג חצי מהאוכלוסייה הבדואית, הן ישירות והן באמצעות מחלה, הרג בירי, והרעבות במחנות"[1]. וכמו כן מספר לא ידוע של יהודים בתוך עוד קודם לשואה ומלחמת העולם.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Ilan Pappé, The Modern Middle East. Routledge, 2005, ISBN 0-415-21409-2, p. 26.