מטה משה
בחומש שמות מסופר על מטה משה, מקלו של משה, שבו עשה חלק מעשר המכות ובו הכה את הסלעים להוציא מהם מים. על מטה זה מופיעות אגדות רבות במדרשי חז"ל. המטה מוזכר לעיתים גם כמטה האלוהים[1].
הופעות במקרא
עריכהבעת ההתגלות הראשונה למשה, נהפך המטה לנחש לאחר שהשליכו ארצה בציווי ה', ולאחר שאחז בזנבו והרימו הפך שוב למקל. את הנס הזה הוא ביצע שוב אצל פרעה באמצעות מטה אהרן והפעם הפך לתנין (המילה תנין בלשון התנ"ך מתארת כל סוג זוחל, אך גם כן הכוונה לנחש). חרטומי פרעה עשו זאת גם הם במטותם, ומקלו של אהרן בלע את מטותם.
לאורך עשר המכות השתמש משה במטה כמה פעמים, לפי ציוויו של ה':
- במכת דם משה מאיים על פרעה שיכה על מי היאור "במטה אשר בידי", וכן מופרש בהמשך ספר שמות (ראה להלן) שמשה הכה במטהו את היאור. אמנם בתיאור ההכאה עצמו מוזכר גם אהרן ולפי רוב הפרשנים המסורתיים הוא מי שהכה בפועל.
- במכת ברד הטה משה את המטה לעבר השמים.
- במכת ארבה נטה את ידיו על ארץ מצרים,
- במכת חשך נטה את המטה לעבר השמים.
לעומת זאת, במכות צפרדע וכינים, השתמש אהרן במטהו שלו.
בסיפור הכאת הצור, המופיע בחומש שמות (י"ז 1-7), מצווה ה' את משה לקחת "את מטך אשר הכית בו את היאור" ולהכות את הצור. משה עושה כמצווה ומוציא מים לעם. לעומת זאת בסיפור הדומה בבמדבר (כ' 1-13)[2] ה' מצווה את משה ואהרון "קח את המטה... ודברתם אל הסלע לעיניהם", משה מדבר ברוגז אל העם ומכה בסלע - שמוציא מים. בסיכום סיפור זה נאמר כי משה ואהרון לא יכניסו את העם לארץ ישראל "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל". עונש זה, אם אמנם מדובר בעונש, היווה מוקד לדיונים אצל כל הפרשנים, והוצעו עשרות תשובות לשאלה מה היה חטאו של משה.
בחז"ל
עריכהבמסכת אבות[3] מופיע שנברא בין השמשות. בתרגום המיוחס ליונתן[4] ובפרקי דרבי אליעזר מופיעה אגדה על מקור המטה, המזכירה את האגדה הבריטית על אקסקליבר:
רבי לוי אומר, אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך, וחנוך מסרו לנח, ונח לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב הוריד אותו למצרים, ומסרו ליוסף בנו. כשמת יוסף ושללו ביתו, נתנה בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותו בלבו, ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו, ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד.
כשבא משה לתוך ביתו, נכנס לגן ביתו של יתרו, וראה את המטה, וקרא את האותות אשר עליו, ושלף ידו, ולקחו; וראה יתרו למשה, ואמר: "זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים", לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנאמר "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות, ב', כ"א).
במדרשים שונים מוזכר שהמטה היה עשוי מאבן ספיר.
דעות שונות
עריכהיש דעה במדרש שמטה זה הוא מטה אהרן[5].
בספר שיבולי הלקט מביא מאחיו רבי בנימין, שפירש את דברי ההגדה של פסח, "ובזרוע נטויה - זו החרב", שזהו השם המפורש שמכונה "מטה משה".[6] כלומר שמטה משה היה החפצה בלבד.