מטה משה

עתק מקראי, המטה של משה רבנו

בחומש שמות מסופר על מטה משה, מקלו של משה, שבו עשה חלק מעשר המכות ובו הכה את הסלעים להוציא מהם מים. על מטה זה מופיעות אגדות רבות במדרשי חז"ל. המטה מוזכר לעיתים גם כמטה האלוהים[1].

משה מכה בסלע עם המטה. ציור משנות השלושים של המאה ה-17 של הצייר ההולנדי פיטר דה גרבר.

הופעות במקראעריכה

בחלק מהמכות משתמש משה במטהו, על פי צוויו של ה'. עוד לפני כן, בעת ההתגלות הראשונה למשה, נהפך המטה לנחש לאחר שהשליכו ארצה בציווי ה', ולאחר שאחז בזנבו והרימו הפך שוב למקל. את הנס הזה הוא ביצע שוב אצל פרעה באמצעות מטה אהרן והפעם הפך לתנין (המילה תנין בלשון התנ"ך מתארת כל סוג זוחל, אך גם כן הכוונה לנחש). חרטומי פרעה עשו זאת גם הם במטותם, ומקלו של אהרן בלע את מטותם.

במכות השתמש משה בציוויו של ה'. במכת ברד הטה משה את המטה לעבר השמים, במכת ארבה נטה את ידיו על ארץ מצרים, ובמכת חשך נטה את המטה לעבר השמים. במכות דם, צפרדע וכינים, השתמש אהרן במטהו שלו.

בסיפור הכאת הסלע, המופיע בחומש שמות, הכה משה את הסלע במטה זה, למרות שעל פי ציווי ה' היה צריך לדבר לסלע. כשהסיפור מוזכר שוב (כמבט לאחור שמסכם את כל מסעות במי ישראל במדבר לקראת הכניסה לארץ) המופיע בחומש במדבר, הכה משה את הסלע, אך שם לא מופיע צווי על כך, משום שמשה לא עשה את דבר ה' ודיבר ומשום שבחומש במדבר הסיפור היה רק חלק מסקירה מהירה של המסע לאורך ארבעים שנה התורה לא נכנסה שוב לפרטים של כל סיפור. על פי מה שאמר ה' למשה משום כך שהוא לא דיבר אל הסלע זה היה חטאו של משה, שבגללו הוא ואהרון לא נכנסו לארץ ישראל, כי "לא התחזקתם להקדישני לעיניהם (של בני ישראל)".

בחז"לעריכה

במסכת אבות[2] מופיע שנברא בין השמשות. בתרגום המיוחס ליונתן[3] ובפרקי דרבי אליעזר מופיעה אגדה על מקור המטה. בהשראת אגדה זו שהייתה ידועה גם לנוצרים באירופה פיתחו אגדות רבות באירופה הנוצרית של ימי הביניים, כגון האגדה על המלך ארתור:

רבי לוי אומר, אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך, וחנוך מסרו לנח, ונח לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב הוריד אותו למצרים, ומסרו ליוסף בנו. כשמת יוסף ושללו ביתו, נתנה בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותו בלבו, ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו, ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד.

כשבא משה לתוך ביתו, נכנס לגן ביתו של יתרו, וראה את המטה, וקרא את האותות אשר עליו, ושלף ידו, ולקחו; וראה יתרו למשה, ואמר: "זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים", לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנאמר "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות, ב', כ"א).

הסיפור מתאר איך המטה הגיע מאדם הראשון ליתרו, ויתרו תקע אותו בחצר ביתו ואף אדם לא הצליח לחלץ את המטה מהאדמה. אולם כשהגיע משה ליתרו ראה את המטה ושלף אותו בקלות וללא מאמץ. יתרו ראה בכך ראיה שמשה הוא הגואל של ישראל ולכן נתן לו את ציפורה בתו לאישה. במדרשים שונים מוזכר שהמטה היה עשוי מאבן ספיר.

דעות שונותעריכה

יש דעה במדרש שמטה זה הוא מטה אהרן[4].

בספר שיבולי הלקט מביא מאחיו רבי בנימין, שפירש את דברי ההגדה של פסח, "ובזרוע נטויה - זו החרב", שזהו השם המפורש שמכונה "מטה משה". כלומר שמטה משה היה החפצה בלבד.

הערות שולייםעריכה