מיג
מיג (ברוסית: Российская самолётостроительная корпорация „МиГ - "מיג חברה רוסית לכלי טיס") היא חברה רוסית העוסקת בתעשייה אווירית וביטחונית. החברה נוסדה כמשרד תכנון סובייטי בידי ארטיום מיקויאן (ממוצא ארמני) ומיכאיל גורביץ' (ממוצא יהודי).
נתונים כלליים | |
---|---|
מייסדים | ארטיום מיקויאן, מיכאיל גורביץ' |
תקופת הפעילות | 1939–הווה (כ־85 שנים) |
חברת אם | תאגיד המטוסים המאוחד |
מיקום המטה | מוסקבה, רוסיה |
בעלות | תאגיד בניית המטוסים המאוחד |
ענפי תעשייה | תעשייה אווירית וביטחונית |
מוצרים עיקריים |
כלי טיס צבאיים, מטוסי נוסעים אזרחיים |
הכנסות | 80,033,284,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
רווח תפעולי | 15,758,754,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
רווח | 501,073,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
הון עצמי | −17,619,759,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
עובדים | 10,090 (נכון ל־2013) |
www.migavia.ru | |
מטוסי הקרב מתוצרת מיג שימשו במשך שנים רבות (ועדיין משמשים) כמטוסי קרב עיקריים של חילות האוויר של רוסיה, מדינות שהיוו בעבר את ברית המועצות, מדינות להן סיפקה נשק - בעיקר בגוש המזרחי, ומדינות ערב. מדינות ערב רבות מפעילות עד היום מטוסי מיג, וקרבות רבים התחוללו בינם לבין מטוסי חיל האוויר הישראלי.
לאחר מלחמת העולם השנייה נקטה ברית המועצות במאמצי ריגול תעשייתי לצורך הדבקת הפער הטכנולוגי בין ברית המועצות והמערב ובפרט בתחום מנועי הסילון. בנוסף, נעשה מאמץ לרכישת ידע תעופתי באמצעות יצירת קשר עם מומחים מהמערב. כך, במיג-9, שהיה מטוס הקרב הסילוני הראשון במשפחה, נעשה שימוש בטכנולוגיה סילונית גרמנית שנפלה לידי הרוסים לאחר המלחמה ובטכנולוגיית הנעה בריטית שנרכשה ממפעלי רולס-רויס, לאחר משחק ביליארד בין נציגי ברית המועצות לאחד ממנהלי החברה.[1]
מטוסי מיג
עריכהמטוסים בייצור המוני
עריכההערה: הכינויים ניתנו על ידי ברית נאט"ו.
- מיג-1 (שנת 1940).
- מיג-3 (שנת 1941).
- מיג-5 (אנ') (שנת 1942).
- מיג-9 "פארגו" (אנ') (שנת 1947).
- מיג-13 - ידוע גם בשם מיג I-250 (אנ') (שנת 1945).
- מיג-15 "פאגוט" - מטוס קרב סילוני מצליח במלחמת קוריאה, התמודד מול ה-F-86 סייבר. (שנת 1948).
- מיג-17 "פרסקו" (שנת 1954).
- מיג-19 "פארמר" - מטוס המיג העל-קולי הראשון (שנת 1955).
- מיקויאן גורביץ' מיג-21 "פישבד" - מקביל באותה התקופה למטוסים מיראז' 3 ו-F-4 פנטום (שנת 1956).
- מיג-23 "פלוגר A" - מטוס קרב בעל כנפי גאומטריה משתנה (שנת 1974).
- מיג-25 "פוקסבט" - מטוס יירוט המגיע למאך 3 (שנת 1966).
- מיג-27 "פלוגר D/J" (אנ') - דגם תקיפה נטול מכ"ם על בסיס מיג-23 (שנת 1973).
- מיג-29 "פולקרום" - מטוס קרב מתקדם, מקבילו של ה-F-16 (שנת 1983).
- מיג-31 "פוקסהאונד" - שיפור של המיג-25 (שנת 1983).
- מיג-33/מיג-29M "פולקרום-E" - מיג-29 משופר בעל תא טייס "זכוכית" העושה שימוש בצגי מגע במקום במתגים וכפתורים (שנת 1989).
- מיג-35 "פולקרום-F" - שדרוג כללי של המיג-29, שיוצר במיוחד כדי להשתתף במכרז MRCA של חיל האוויר ההודי (שנת 2007).
מטוסים נסיוניים או שעדיין בפיתוח
עריכה- מיג-7 (אנ') - גרסה נסיונית של מיג-3, בה נוסה מנוע חזק יותר. לא נכנס לייצור המוני. (שנת 1940).
- מיג 8 (אנ') (שנת 1945).
- מיג 110 (אנ') (שנת 1995).
- מיג I-270 (שנת 1946).
- מיג 1.44/1.42 "פלאָט-פֵאָק" - מטוס ראשון של מיג מדור חמישי (שנת 2000).
מטוסי אימון
עריכהבישראל
עריכהבמשך השנים הגיעו לידי ישראל מספר מטוסי מיג: מיג-21PF שטייסו, מוניר רדפא, ערק מעיראק לישראל ב-1966, צמד מטוסי מיג-17 סוריים שנחתו בטעות בישראל ב-1968, ומטוס מיג-23ML שטייסו בסאם עאדל ערק מסוריה ונחת במנחת מגידו באוקטובר 1989.
בשנת 1999 השביחה ישראל 3 מטוסי מיג-29 ממולדובה כדי לבדוק את התמודדותם מול F-16 פייטינג פלקון ו-F-15 איגל. בנוסף משביחה ישראל מטוסי מיג-21.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מיג (בשפות מרובות)
הערות שוליים
עריכה- ^ ניצן סדן, מיקו וגורי: משחק הסנוקר שהפך את מיג ל"אפל של התעופה", באתר כלכליסט, 8 בספטמבר 2017