קוסמודרום בייקונור – הבדלי גרסאות

הקוסמודרום נבנה על ידי [[ברית המועצות]], וכיוםומאז [[1996]] הוא מופעל תחת פיקוח [[רוסיה]], למרותאף על פי שהוא נמצא בשטח [[קזחסטן]], אף שגם [[סוכנות החלל הלאומית של קזחסטן]] מעורבת בהפעלתו. תוקף [[חוזה]] ה[[חכירה]] הנוכחי של רוסיה הוא עד שנת 2050. בייקונור נמצא כ-200 [[ק"מקילומטר]] מ[[מזרח]] ל[[ימת אראל]], על גדתו [[צפון|הצפונית]] של [[נהר]] ה[[סיר דריה]], ליד העיר [[טיורה-טאם]] בדרום [[קזחסטן]].

השם "בייקונור" נבחר על מנת להטעות את המערב באשר למיקומו האמיתי של הבסיס, וכדי ליצור רושם כאילו מיקומו האמיתי הוא ליד העיר בייקונור, יישוב [[מכרה|כורים]] הנמצא כ-320 ק"מ צפונית מזרחית למיקום הבסיס, באזור [[מדבר|מדברי]]י סמוך ל[[דז'זקגאן]].

בייקונור היה מרכז [[תוכנית החלל הסובייטית|תוכנית החלל]] השאפתנית של [[ברית המועצות]] מסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ועד [[שנות השמוניםה-80 של [[המאה העשריםה-20]]. היו בו מתקנים לשיגור חלליות מאוישות ובלתי-מאוישות, וניתן היה לשגר ממנו מגוון רחב של [[טיל|טילי]]י שיגור: [[סויוז (משגר)|סויוז]], [[פרוטון (משגר לוויינים)|פרוטון]], [[ציקלון (משגר לוויינים)|ציקלון]], [[דנייפר (טיל)|דנייפר]] ו[[זניט (משגר לוויינים)|זניט]]. שיגורים מבסיס זה מהווים חלק חשוב בפריסתה ובתחזוקתה של [[תחנת החלל הבינלאומית]].

השיגורים לחלל נמשכו גם לאחר [[התפרקות ברית המועצות]] ב-[[1991]], תחת [[חבר המדינות]]. במרץ [[1996]] חכרה רוסיה את הבסיס ל-20 שנה, תמורת תשלום שנתי של 115 מיליון דולר ואופציה להארכת החכירה בעשר שנים נוספות. בשנת [[2004]] סוכם על הארכת ההסכם עד לשנת 2050 ללא שינוי דמי תשלום שנתיים.