היינריך הימלר – הבדלי גרסאות

|שם בשפת המקור=Heinrich Himmler

|מדינה={{דגל|האימפריה הגרמנית||+}} {{ש}}{{דגל|גרמניה הנאצית||+}}

|תאריך לידה=[[7 באוקטובר]] [[1900]]

|מקום לידה=[[מינכן]], [[גרמניה]]

|מקום פטירה=[[לינבורג]], [[גרמניה]]

|מפלגה=[[המפלגה הנאצית]]

|תפקיד1=

{{תפקיד מנהיג

|התחלת כהונה=[[6 בינואר]] [[1929]]

|סיום כהונה=[[29 באפריל]] [[1945]]

|הקודם בתפקיד=[[ארהרד היידן]]

|הבא בתפקיד=[[קארל האנקה]]

|התחלת כהונה=[[17 ביוני]] [[1936]]

|סיום כהונה=[[29 באפריל]] [[1945]]

|הבא בתפקיד=[[קארל האנקה]]

}}

{{תפקיד מנהיג

|שם התפקיד=שר הפנים של הרייך

|התחלת כהונה=[[25 באוגוסט]] [[1943]]

|סיום כהונה=[[29 באפריל]] [[1945]]

|הבא בתפקיד=פול גייסלר

}}

}}

 

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת [[1933]], היו היחסים בין הימלר ובין "מפקדו" רהם מתוחים. רהם היה בעד "מהפכה מתמדת" ושאף לתת ביטוי ליסוד העממי וה"סוציאליסטי" בנציונל-סוציאליזם. הוא לא ראה בעין יפה את שיתוף הפעולה של השלטון החדש עם מוקדי הכוח הישנים – הצבא, האצולה התורשתית, בעלי ההון. הדבר יצר מתיחות בין רהם לבין היטלר. באווירת החצר התוקפנית ששררה בצמרת המפלגה הנאצית היה די בכך כדי להוביל לחיסולו. נוצרה ברית בין הימלר לבין [[הרמן גרינג]], שמטרתה לחסל את מוקד הכוח של האס־אה, משטרת הבריונים של המפלגה הנאצית, ולרצוח את רהם, שעמד בראש האס-אה, ובאופן רשמי היה מפקדם של הימלר וגרינג.

 

 

האס־אה היה בבסיסו מיליציה עממית, שנשען בעיקרו על פושעים ובריונים מהמעמדות הנמוכים. בעיני הימלר, האס־אס לעומת זאת, היה מ"העילית הגזעית". הקבלה אל האס־אס הייתה רק לבעלי "דם טהור", על פי חזונו של הימלר שה"רייך" הגרמני יהיה בסופו של דבר ל"מדינת אס־אס" ואירופה כולה תישלט על ידי הנורדים כחולי העין לובשי המדים השחורים.

בשנת [[1944]] היטלר החליט להעביר בהדרגתיות את הפיקוד מהצבא לאס אס. הימלר מונה למפקד קבוצת הצבאות "אובר ריין" אשר נלחמה מול כוחות הברית באזור אלזס - בניסיון לכבשו בחזרה על פי פקודת היטלר, למרות מיעוט הכוחות הגרמניים שם. יש הטוענים כי תפקידו היה בעיקר ייצוגי, אם כי באזור זה הגרמנים עסקו במדיניות "אדמה חרוכה" בהבעירם ובהשמידם חלקים ניכרים מהכפרים והעיירות באזור.{{הערה|1=[[אייזנהאואר]] כינה את הקרבות באזור אלזס "המפתח להצלחה במלחמה", הגרמנים ראו באזור שטח כבוש היסטורי, ניסו להחזירו במלחמת העולם הראשונה, וכבשוהו שוב בתחילת מלחמת העולם השנייה. הצרפתים ראו באזור "שטח מקודש", ויחידות מיוחדות צרפתיות הצטרפו ללוחמים הצרפתים במלחמתם נגד הגרמנים.}}

 

ב-[[18 במרץ]] 1945 לקה הימלר בשפעת ופרש למרפאה, שם ביקר אותו הגנרל גודריאן וניסה לשכנע אותו לפרוש מן הפיקוד על קבוצת הארמיות. ביום שלאחר מכן מסר הימלר את הפיקוד לגנרל היינריצי. בביקור של היטלר במטה גודריאן, היטלר שינה לגנרל את התוכניות לגבי מתקפת הנגד שנועדה לקבוצה זו, (בשם [[מבצע מיפנה]] - בגרמנית ''Unternehmen Sonnenwende'') אך נכנע לאחר ויכוח סוער שכלל צרחות לכך שהפיקוד על המבצע יהיה של היינריצי ולא של הימלר. יש הטוענים שההכנה הלקויה תחת פיקודו של הימלר ומפקדי האס.אס. הייתה בעוכרי הפעולה, שהייתה יכולה להצליח מכיוון שהחיילים הסובייטים היו עייפים וחסרי ציוד, כלי הרכב והטנקים שחוקים לאחר שבועות של נסיעה, והיחידות מפוזרות לאורך קווי אספקה ארוכים.{{דרוש מקור}} חלק מחיילי הקבוצה נלחמו עד לכניעתה של גרמניה, אך רוב הניצולים היו בין הנכנעים לכוחות הברית.{{הערה|1=על פי תיעוד של משרד המלחמה הבריטי, וכן של הבי. בי. סי. לגבי הקרב על הַאלְבּ. יש לציין שלרבים מן החיילים הגרמנים, על פי עדויות רבות כתובות או מתועדות בסרטים, הייתה מוטיבציה להמשיך ולהילחם נגד הסובייטים גם עם תום המלחמה, בתופשם את הסובייטים כאויב משותף למערב ולהם.}}