ים המלח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: אות סופית באמצע מילה עריכה חזותית |
מ שוחזר מעריכות של 46.120.7.22 (שיחה) לעריכה האחרונה של David.r.1929 |
||
שורה 29:
חופיו הם '''המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם'''{{הערה|1="תהום צ'לנג'ר" שב[[שקע מריאנה]], במערב האוקיינוס השקט, הוא שקע אוקיאני והנקודה העמוקה ביותר הידועה בימים, באוקיינוסים ובקרום כדור הארץ בכלל.}} (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח). החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר [[הירדן]], ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת [[אשלג]] וכימיקלים אחרים על ידי [[מפעלי ים המלח|מפעלי האשלג בישראל]] ו[[חברת האשלג הערבית]] הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי הים. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלס הים{{הערה|שם=הערכת מצב|1=[[המשרד לאיכות הסביבה]], [[משרד התשתיות הלאומיות]] ו[[מכון ירושלים לחקר ישראל]], [http://jiis.org.il/?cmd=publication.157&act=read&id=482 מסמך מדיניות - אגן ים המלח: הערכת מצב ומשמעויות לעתיד בתנאים של המשך ירידת מפלס הים], 2006}}.
קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר ל[[שנה]]. בשנת [[2012]] התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים{{הערה|שם=ההידרולוגי|1=נתוני [[השירות ההידרולוגי]] על גובה מפלס ים המלח, ב [http://www.eingedi.co.il/viewpage.asp?pagesCatID=2507&siteName=eingedi אתר האינטרנט של קיבוץ עין גדי]}}. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 [[קילומטר]]ים, [[אורך|אורכו]] כ-51 קילומטרים ו[[שטח]]ו בשנת [[2010]] היה 650 [[קילומטר רבוע|קילומטרים רבועים]]. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת [[בולען|בולענים]], נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) וב[[שמורת טבע|שמורות טבע]]{{הערה|שם=ים המלח - רשות המים}}.
לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של [[מגנזיום]], [[סידן]] ו[[אשלגן]]. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת [[אשלג]], מגנזיום ותרכובות של [[ברום]].
שורה 126:
ממצאים גאולוגיים מעידים על תקופה לחה ב[[ארץ ישראל בעת העתיקה#ברונזה קדומה|תקופת הברונזה הקדומה]] (3800-2200 לפנה"ס). ב[[תקופת הברונזה התיכונה]] וה[[תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל|מאוחרת]] (2200-1200 לפנה"ס) הייתה תקופה צחיחה שהביאה לייבוש של האגן הדרומי של ים-המלח. עיקרה של [[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת ברזל]] הייתה לחה יחסית (1200-700 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה צחיחה עם ירידת המפלס עד סביב לשנת 200 לפנה"ס. [[התקופה הרומית בארץ ישראל|התקופה הרומית]] וחלק מ[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|התקופה הביזנטית]] (משנת 200 לפנה"ס עד 400 לספירה) היו תקופות לחות. בתקופה זו עלה מפלס ים המלח בכ-70 מטר, ובמשך רוב התקופה היה גבוה בכ-100 מטר מגובהו ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]]. מצר הלשון וחלק מהלשון היו מכוסים מים{{הערה|אריה איסר ויהודה גוברין, "[http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/61067.html שינויים אקלימיים ומדבור הנגב בסוף התקופה הביזנטית]", [[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]] 61 ספטמבר 1991}}. קליין, שחקרה את שינויי מפלס ים המלח גם בדרך של השוואת היחס בין המשקעים לבין ממצאים ארכאולוגיים, הסיקה גם היא כי מפלס ים המלח היה גבוה בתקופה הרומית בכ-100 מטר בהשוואה למפלס הנוכחי או לקדום יותר, והגיע עד 330 מטר מתחת לפני הים{{הערה|שם=klain|C. Klein, Morphological Evidence of the Lake Level Changes: Western Shore of the Dead Sea, 32 Israel Journal of Earth Sciences, 31, pp. 67-94 (1982) {{אנגלית}}}}. עדות אפשרית נוספת להיות מפלס ים המלח בתקופה הרומית-ביזנטית גבוה יותר ממפלסו הנוכחי היא [[מפת מידבא]] (ראה להלן פרק היסטוריה) שבה מצוירת הימה ללא ה"לשון". לפי מפלס ים המלח המשוער, בזמן חיבור המפה ([[המאה ה-6]] - [[המאה ה-7]]) אכן הייתה תקופה גשומה{{הערה|אברהם זהבי, סביבת ים המלח במפת מידבא, כתב עת [http://www.mofet.macam.ac.il/ktiva/kivunim/Pages/default.aspx קיוונים אקדמאיים], [[מכון מופ"ת]]}}. בתחילת התקופה של ה[[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל|כיבוש המוסלמי]] במאה השמינית לספירה התחילה תקופת יובש ופני הים ירדו לכ-400 מטר מתחת לפני הים. בתחילת המאה העשירית לספירה החלה שוב תקופה לחה יותר שנמשכה כמה מאות שנים שבה פני הים התרוממו בכשלושים מטר.
מהמחצית השנייה של המאה העשרים החל האדם להשפיע על מפלס הים. תפיסת מי הנהרות והמעיינות הזורמים לים בידי המדינות השותפות לאגן ההיקוות גרמו להשפעה ניכרת על ירידת המפלס, המצטברת בקרוב לארבעים מטרים מאז [[שנות החמישים של המאה העשרים]]. הירידה המצטברת במפלס גורמת לשינויים גדולים באגן הים ביניהם: שינויים ניכרים בגוף המים של האגם באגן הצפוני, יצירת [[בולען|בולענים]], נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע. יש כמה אומדנים לגבי הנזקים הנגרמים בעקבות ירידת המפלס וקיים ויכוח בין כלכלנים לגבי שיטת החישוב של נזקי הפגיעה בסביבה עקב ירידת המפלס. יש המחשבים רק את הנזקים המוחשיים הנגרמים לתשתיות ונסיגת החופים המגיעים לכמה עשרות מיליוני דולר בשנה ויש המחשבים גם את הנזקים הלא מוחשיים בנוף ובסביבה ומגיעים להיקף של כמה מאות מיליוני דולר לשנה.
[[קובץ:The Dead Sea 1972-2011 - NASA Earth Observatory.jpg|ממוזער|centre|500px|<center>משמאל לימין 1972, 1989, 2011 השוואת מראות ים המלח מהחלל{{הערה|1=[http://earthobservatory.nasa.gov/IOTD/view.php?id=77592 The Dead Sea 1972-2011 - NASA Earth Observatory, April 6, 2012] {{אנגלית}}}}</center>]]
| |||