מרטין בולטימור – הבדלי גרסאות

|שם=מרטין בולטימור

|תמונה=[[קובץ:Martin A-30A.jpg|250px]]

|סוג= [[מפציץ]] קל/מטוס סיור

|ארץ ייצור= {{דגל|ארצות הברית||+}}

|יצרן=[[חברת גלן ל. מרטין]]

|הוצאה משירות=1949

|צוות=4

|יחידות שיוצרו=1,575{{הערה|שם=Bishop|Bishop, Chris. '''The encyclopedia of weapons of World War II'''. Sterling Publishing Company, Inc., 2002. {{ISBN|1586637622}}. עמוד 309}}

|משתמש ראשי={{דגל|בריטניה||+}}

}}

 

 

== תכנון ופיתוח ==

'''מודל 187''', שסומן בתחילה כ-'''A-23''' (בתור המשך ל-A-22 מרטין 167 מרילנד), דמה למרילנד ב[[מוטת כנפיים|מוטת כנפיו]], אך היה בעל זנב חדש, מנועים חזקים יותר וגוף מטוס רחב ועמוק יותר, שהקל על החלפות בין ארבעת אנשי הצוות במידת הצורך (אך עדיין היה צר מדי לתנועה קלה). מודל 187, בעל חימוש של עשרה [[מקלע]]ים (ארבעה בכנפיים, אחד על גב המטוס, אחד בגחון וארבעה מקובעים לירי לאחור), התאים לדרישה עבור מפציץ קל עם מטען [[פצצה|פצצות]] של כ-900 ק"ג והוזמן על ידי וועדת הרכש האנגלו-צרפתית (Anglo-French Purchasing Board) במאי 1940 כפרויקט משותף; [[חיל האוויר הצרפתי]] ביקש להחליף את ה[[מרטין מרילנד]] והזמין כ-400 מטוסים. [[חיל האוויר המלכותי]], שביקש מטוס גדול יותר, הזמין גם הוא את מודל 187 במאי 1940 והזמנתו המקורית לא כללה את המרילנד. כאשר נפלה צרפת קיבל לידיו חיל האוויר המלכותי את ההזמנות הצרפתיות ונתן למודל 187 את שמו המבצעי, ה'''בולטימור'''.

כדי לאפשר את אספקתו לבריטים דרך הסכם [[השאל-החכר]], סומן המטוס ב[[חילות האוויר של צבא ארצות הברית]] כ-'''A-30'''.

הבריטים לקחו חלק פעיל בתכנון המטוס ולבולטימור הותאמו פצצות גדולות יותר, מסנני אבק לפעולה באזורים מדבריים ו[[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריחי]] מקלעים. לחברת מרטין היו קשיים בפיתוח הבולטימור: המפעל נאלץ לתכנן ולייצר בעת ובעונה אחת מספר דגמי מטוסים, ביניהם המרילנד סימן II, וכתוצאה מכך חלו עיכובים באספקתו. המשלוח הראשון של מטוסי הבולטימור נקבע לתחילת 1941, אך הבולטימור הראשון שנבנה המריא רק ביוני. מנועיו החזקים ומשקלו הקל יחסית של הבולטימור הביאו לכך שבאחת מטיסות המבחן הגיע המטוס למהירות צלילה שהתקרבה ל[[מהירות הקול]], 0.74 [[מספר מאך|מאך]], אך מכשירי המטוס לא היו מותאמים למדידה כזו, היות שטכנולוגיית הטיסה במהירות הקול טרם פותחה. שינויים מבניים שערכה מרטין בזנב המטוס, ובעיות ב[[כן נסע|כן הנסע]], ב[[הידראוליקה]], במגיני הרוח, במנועים ובבלמים גרמו לעיכובים במסירתו, ומרטין נאלצה לשלוח לבריטניה 52 מטוסי [[B-26 מראודר]] (B-26 Marauder) כפיצוי{{הערה|שם=Lake|Lake, Jon. '''Great Book of Bombers'''. Zenith Imprint, 2002. {{ISBN|0760313474}}. עמוד 256}}.

 

ב-50 המטוסים הראשונים ('''בולטימור סימן I''') הותקן מקלע [[בראונינג 0.3|בראונינג]] יחיד בקוטר 7.7 מ"מ בתא לחימה פתוח על גב המטוס, וב-100 הבאים ('''בולטימור סימן II''') הותקנו זוג מקלעים. מקלעים אלה, חשופים לאוויר הפתוח בגובה רב, קפאו במשימה הקרבית הראשונה וכתוצאה מכך הוחלפו במקלעים בריטיים על ידי חיל האוויר המלכותי. ב-250 המטוסים האחרונים שהשתייכו להזמנה המקורית ונבנו בתחילת 1942 ('''בולטימור סימן III'''), הותקן לבסוף צריח הידראולי תוצרת חברת Boulton Paul בעל ארבעה מקלעים{{הערה|שם=Lake}}. רק אז התברר שיש צורך בשינויים נוספים היות שחלק מהצריח חוסם את פתח [[יציאת חירום|יציאת החירום]] העליון, שנועד לשני אנשי הצוות בחלקו האחורי של המטוס.

שני סעיפי השאל-החכר חדשים הבטיחו משלוחים של 575 ו-600 מטוסי בולטימור נוספים. משמעות סעיפי השאל-החכר הייתה שמכיוון שמטוסים אלה נחשבו תאורטית כשייכים לממשלת ארצות הברית, הם נשאו ציוד אמריקאי סטנדרטי ובעיקר צריחי מקלעים מופעלים-חשמלית עם זוג מקלעי [[בראונינג M2 מק"כ|בראונינג]] בקוטר 12.7 מ"מ. צריחים אלה הפכו לפופולריים בקרב צוותי האוויר אך גרמו לעיכובים נוספים בייצור באמצע 1943, כאשר בוצעו שינויים בתכנון מערכות החשמל וגוף המטוס.

 

== היסטוריה מבצעית ==

המטוסים הראשונים נשלחו לבריטניה באוקטובר 1941 ונבחנו בבסיס ברטונווד (RAF Burtonwood) שבמחוז [[לנקשייר]]{{הערה|שם=Bishop}}. הבולטימור נועדו לשירות ב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]], אך לאחר [[קרב סינגפור|נפילת סינגפור]] הופנו ל[[צפון אפריקה]]{{הערה|שם=Lake}}. טייסת מס' 223 הייתה היחידה הראשונה בה שירת הבולטימור, בתחילה כחלק מיחידות האימונים המבצעיות (Operational Training Units) שפעלה ב[[מצרים]]. זמן קצר לאחר מכן נכנס הבולטימור לשירות מבצעי ראשון בטייסת מס' 55, גם כן במצריים, והחל לפעול בזירות [[הים התיכון]] ו[[המערכה בצפון אפריקה|צפון אפריקה]] במסגרת טייסות המפציצים של [[חיל האוויר המדברי]]{{הערה|שם=Bishop}}.

 

במהלך שירותו בזירות [[המזרח התיכון]], הים התיכון ו[[הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה|איטליה]] לקח הבולטימור חלק במשימות מגוונות כגון [[סיור]] ו[[צילום אוויר|צילום]], גרירת מטרות, סיור ימי ומפציץ יומי ולילי{{הערה|שם=Lake}}, ואף שירת כ[[מטוס תובלה]] מהיר אך לא נוח. הבולטימור שירת בכמות מוגבלת בזרוע האוויר של [[חיל הים המלכותי]], כאשר ב-1944 הועברו אליו מטוסים של חיל האוויר המלכותי שציידו טייסת בים התיכון. כמטוס ללחימה נגד [[צוללות]] היה הבולטימור מוצלח יחסית כאשר הטביע לפחות שמונה [[U-boat|צוללות גרמניות]].

 

 

מרבית מטוסי הבולטימור יצאו משירות מיד עם סיום המלחמה, אך טייסת אחת של חיל האוויר המלכותי המשיכה להפעילם ב[[קניה]] עד 1948, במשימות של מיפוי אווירי ולחימה ב[[ארבה]]. הבולטימור גם לקח חלק בניסויים שערך [[צי ארצות הברית]] בניסיון לשבור את מחסום מהירות הקול{{הערה|שם=Lake}}. הבולטימור האחרון יצא משירות ב-23 בדצמבר 1949.

== גרסאות{{הערה|1=[http://www.marylandaviationmuseum.org/pdf/187_spec.pdf Martin Aircraft Specifications,187 Baltimore Series - The Glenn L. Martin Aviation Museum]}} ==

 

;בולטימור סימן I {{כ}}(B. I)

:גרסה עם זוג [[מנוע כוכבי|מנועים כוכביים]] מסוג Wright GR-2600-A5B בעלי 1,600 [[כ"ס]] כל אחד. חימוש של עשרה [[מקלע]]ים מסוג [[M1919 בראונינג]] בקוטר 7.7 מ"מ: ארבעה לירי קדימה בכנפיים, ארבעה מקובעים לירי לאחור, אחד על גב המטוס ואחד בגחונו. זוג המקלעים האחרון הוכח כלא מספק והם הוחלפו במקלעים בריטיים ניידים יותר מסוג [[מקלע ויקרס K|ויקרס K]].{{כ}} 50 יחידות נבנו.

 

;בולטימור סימן III {{כ}} (A-30-MA)

:גרסה זו הוזמנה על ידי [[חילות האוויר של צבא ארצות הברית]] וסופקה לחיל האוויר המלכותי במסגרת סעיפי [[השאל-החכר]]. זוג מקלעי [[M2 בראונינג|בראונינג]] בקוטר 12.7 מ"מ הותקנו בתוך צריח-מופעל חשמלית מתוצרת מרטין, על גב המטוס. 281 יחידות נבנו.

 

[[קובץ:Martin Baltimore - Royal Air Force- Italy, 1942-1945. CNA2584.jpg|ממוזער|שמאל|220px|בולטימור במהלך הפצצה ב[[הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה|איטליה]], סביבות 1942-1945.]]

הבולטימור שירת במדינות הבאות{{הערה|שם=Lake}}:

*[[קובץ:Flag of South Africa (1928-1994).svg|23px]] [[דרום אפריקה]]

*{{דגל|הממלכה המאוחדת||+}}

*{{דגל|טורקיה||+}}

*{{דגל|ממלכת יוון||+}}

*{{דגל|צרפת החופשית||+}}

*[[קובץ:Canadian_Red_Ensign_1957-1965.svg|25px]] [[קנדה]]

 

== מפרט טכני (בולטימור סימן V) ==

*[http://www.wwiivehicles.com/usa/aircraft/bomber/martin-187-baltimore-a-30.asp wwiivehicles.com]

*Ray Wagner, [http://www.americancombatplanes.com/a23_1.html American Combat Planes of the 20th Century ]

== הערות שוליים ==

{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}