קרב טולוז (721) – הבדלי גרסאות

'''קרב טולוז''' (ב[[צרפתית]]: '''Bataille de Toulouse''') נערך בין צבא [[דוכסות אקיטן]] [[נצרות|הנוצרית]] בפיקודו של [[אודו מאקיטן]] לבין צבא [[בית אומיה]] ה[[אסלאם|מוסלמי]] בפיקודו של מושל [[אל-אנדלוס]] [[אל-סמע אבן מאליכ אל-חולאני]]. הקרב הסתיים בניצחון האקיטנים על הצבא המוסלמי שפלש לתחומי [[גאליה]]לדוכסות והטיל [[מצור]] על העיר [[טולוז]] ועצר לזמן מה את התקדמותם מתחומי העיר [[נרבון]] מערבה אל תוך [[אקיטן]].

[[אל-סמע אבן מאליכ אל-חולאני]] ה[[ואלי (תואר שלטוני)|ואלי]] של [[אל-אנדלוס]] הקים צבא חזק בשטחי [[ח'ליפה|חליפות]] [[בית אומיה]] על מנת לכבוש את [[דוכסות אקיטן|אקיטן]], [[דוכסות]] גדולה ששכנה באזור הדרום-מערבי של צרפת של ימינו. להלכה הייתה הדוכסות תחת ריבונות [[האימפריה הפרנקית]] אך למעשה שמרה על עצמאותה תחת שלטונם של דוכסי אקיטן. מטרתו של אל-חולאני הייתה להשתלט על עמק נהר [[הגארון]], לכבוש את [[טולוז]] ולקיים בכך רציפות טריטוריאלית בין חוף [[האוקיינוס האטלנטי]] ודרומה עד [[אנדלוסיה]] ו[[המגרב]]{{הערה|שם=Meadows|Meadows, Ian. "[http://archive.aramcoworld.com/issue/199302/the.arabs.in.occitania.htm The Arabs in Occitania]". March/April 1993 print edition of ''Saudi Aramco World''}}.

צבאו של אל-חולאני, שכלל [[כלי מצור]], [[חיל רגלים|חיילים רגליים]], מספר פרשים ו[[שכיר חרב|שכירי חרב]] רבים, ביניהם [[קלע]]ים [[בסקים]], הטיל [[מצור]] על טולוז שהייתה אז העיר החשובה באקיטן. אודו דוכס אקיטן עזב מייד את העיר ויצא לבקש עזרה מ[[קרל מרטל]], אשר העדיף להמתין ולצפות מאשר לסייע ליריבו מדרום{{הערה|שם=Meadows}}.

אודו שב לטולוז לאחר שלושה חודשים בלוויית צבא אקיטני ופרנקי וזמן קצר לפני שעמדה העיר להיכנע, תקף את הצבא המוסלמי ב-[[9 ביוני]] [[721]]. מוצאם של החיילים הפרנקים בצבאו של אודו אינו ברור, אך ייתכן כי גויסו מאזורים דרומיים של אקיטן באזור מורדות נהר הגארון בו התיישבו שבטים פרנקיים לפני עשורים או מאות שנים. הניצחון האקיטני הושג באמצעות שימוש בטקטיקת [[תנועת מלקחיים]] קלאסית. לאחר שאודו נמלט הפכו המוסלמים לבטוחים בעצמם יתר על המידה, לא הקימו ביצורים חיצוניים סביב המחנה שלהם ולא קיימו סיורי התרעה. כתוצאה מכך, עלה בידו של אודו לערוך התקפת פתע כמעט מושלמת על כוח המצור, אשר התפזר כבר במהלך ההסתערות הראשונית, הפתיע יחידות שנחו וטבח בהן שנמלטו לכיוון [[נרבון]] ללא נשק ושריון. אל-חולאני ניסה לפרוץ עם צבאו אך נלכד בשטח מישורי (שכונה "בלאט") ונפצע, אך הצליח לסגת עם שארית כוחותיו לנרבון ומת זמן קצר לאחר מכן{{הערה|שם=Meadows}}{{הערה|1=Heath, Ian. '''[https://books.google.co.il/books?id=qKdkCgAAQBAJ&pg=PA101&lpg=PA101&dq=battle+of+toulouse+721&source=bl&ots=MU6w20YvXM&sig=l8qbpc73I4rx6K71MoXWpwVHmX4&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjOi4mb1avUAhVNaFAKHbh7BjE4HhDoAQhKMAY#v=onepage&q=battle%20of%20toulouse%20721&f=false Armies of the Dark Ages]'''. Lulu.com, 2015. {{ISBN|1326233327}}. עמוד 102}}.

היסטוריונים מוסלמים (כגון [[אבן אל-אתיר]], [[אחמד מוחמד אל-מקרי|אל-מקרי]] ו[[אבן חייאן אל-מרכבי|אל-קרטבי]]) מסכימים כי הקרב היה תבוסה מוסלמית מוחצת. בין החיילים ששרדו היה סגנו של אל-חולאני, [[עבדול רחמן אל-ע'פיקי]], שהוביל את הצבא המוסלמי ב[[קרב טור]] ובו נהרג. ההיסטוריונים ניפחו את מספר הלוחמים בקרב עד לכ-300,000 חיילים בצבאו של אודו (על פי אל-קרטבי) ואבידות של כ-375,000 נפגעים מצד הצבא המוסלמי לעומת 1,500 בצד הנוצרי (לפי מקורות נוצריים). אף על פי כן, יכולים מספרים לתת מושג לגבי חשיבות וממדי העימות בעיני המוסלמים, שבמשך 450 השנים הבאות קיימו באל-אנדלוס טקסים לזכר ההרוגים ב"מישור הקדושים" ("בלאט אל-שוהדה"), זאת לעומת קרב טור הנחשב בעיניהם לקרב שולי{{הערה|שם=Meadows}}.

הקרב עצר את התקדמות המוסלמים מערבה בשנים שלאחר מכן. המוסלמים רצו להימנע מקרב סדיר נוסף, אך ביקשו לשמר את כיבושיהם עד לאותה נקודה וביצעו פשיטות מזרחה וצפונה, עד העיר [[אוטן]] שנכבשה בסתיו של שנת [[725]]. אודו דוכס אקיטן, שהפך לגיבור הנוצרים בעקבות הניצחון ואף קיבל מתנות מאת ה[[אפיפיור]], הבין שיריבו העיקרי אינם המוסלמים אלא ה[[פרנקים]] בראשות [[קרל מרטל]], לו היו שאיפות לכבוש את הדוכסות. כתוצאה מכך, החל אודו במשא ומתן עם מושל מחוז [[קטלוניה]], [[עות'מן אבן נאיסה]], וכרת עימועמו הסכם שלום ב-[[730]] בהשיאו לו את ביתו. בתגובה לברית זו פלשו הפרנקים פעמיים לאקיטן ב-[[731]] כבשו ערים ולקחו שלל רב. כאשר מרד אבן נאיסה במושל אל-אנדלוס והוצא להורג, איבד אודו את בן בריתו ונוצח על ידי עבדול רחמן אל-ע'פיקי ב[[קרב נהר הגארון (732)|קרב נהר הגארון]] ב-[[732]]{{הערה|1=Santosuosso, Antonio. '''[https://books.google.co.il/books?id=jkTGoXvyTXcC&printsec=frontcover&dq=Santosuosso,+Anthony,+Barbarians,+Marauders,+and+Infidels&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjKo4m60KvUAhXBL8AKHdmvDZAQ6AEIITAA#v=onepage&q=toulouse&f=false Barbarians, Marauders, And Infidels: The Ways Of Medieval Warfare]'''. Basic Books, 2004. {{ISBN|0813391539}}. עמודים 125-126}}. אודו פנה שוב לעזרתו של קרל מרטל שהשיב שהברית שכרת אודו עם המוסלמים היא בגידה בנצרות, וישועתו תגיע רק אם ייכנע ויקבל את שלטונו של קרל. אודו נכנע ואקיטן הפכה לחלק מ[[האימפריה הפרנקית]]{{הערה|שם=Meadows}}.

לקרל הייתה כעת הזדמנות להכות בצבא המוסלמי, אשר סבל מאבידות בקרב נהר הגארון ונחלש, וב[[קרב טור]] הובס אל-ע'פיקי ונהרג. הקרב הקטן יחסית בטורשנערך בין [[טור (עיר)|טור]] ל[[פואטייה]] נופח ברשומות אותה תקופה, וקרל מרטל הוכתרהתפרסם כמושיעהכמגינה של אירופה מהתפשטותמפני התפשטות האיסלאםהאסלאם{{הערה|שם=Meadows}}.