נפוליאון השלישי – הבדלי גרסאות

|שם=נפוליאון השלישי

|תמונה=[[קובץ:Franz Xaver Winterhalter Napoleon III.jpg|250px]]

|שם בשפת המקור=Louis-Napoléon Bonaparte

|שם מלא=שארל לואי נפוליאון בונפרטה

|תאריך פטירה=[[9 בינואר]] [[1873]]

|מקום פטירה=[[צ'יזלהרסט]], [[בריטניה]]

|בת-זוג=[[אז'ני דה מונטיז'ו]]

|תפקיד1={{תפקיד מנהיג

|שם התפקיד=נשיא צרפת

|התחלת כהונה=[[20 בדצמבר]] [[1848]]

|סיום כהונה=[[2 בדצמבר]] [[1852]]

}}

|תפקיד2={{תפקיד מנהיג

|שם התפקיד=קיסר צרפת

|התחלת כהונה=[[2 בדצמבר]] [[1852]]

|סיום כהונה=[[4 בספטמבר]] [[1870]]

|הבא בתפקיד=[[לואי ז'יל טרושו]] (ראש המדינה הצרפתי דה פקטו לאחריו) {{ש}}[[נפוליאון אז'ן לואי|נפוליאון הרביעי]] (טוען לכתר לאחר שהמלוכה בוטלה)

}}

|שם השושלת=[[בונפרטה]]

|תואר=קיסר צרפת

|אב=[[לואי בונפרטה]]

|אם=[[אורטנז דה בוארנה]]

|יורש העצר=}}

[[קובץ:Imperial Standard of Napoléon III.svg|250px|ממוזער|שמאל|[[נס מלכותי|הנס המלכותי]] של נפוליאון השלישי]]

 

שלטונו של נפוליאון השלישי החל כ[[דיקטטורה]] ריכוזית, אך הפך, במהלך השנים, למעין [[מונרכיה]] מרוככת, בה ניתן פתחון פה במידת מה לאופוזיציה, וסמכויות הוענקו לפרלמנט. בתקופת שלטונו נחל הישגים במדיניות הפנים, שהבולט בהם הוא בינויה מחדש של פריז במסגרת [[תוכנית אוסמן להתחדשות פריז]], אך אופיו הסמכותני של המשטר הביא לניכור בינו ובין חלקים נרחבים מהעם הצרפתי. בתחום מדיניות החוץ נחל הצלחות, אך גם תבוסות, שנבעו לא אחת ממדיניות הפכפכה והרפתקנית. מדיניות זו היא שהביאה לפרוץ [[מלחמת פרוסיה צרפת]] בשנת [[1870]] בה נחל תבוסה מכרעת, שהביאה לסוף שלטונו, ולקץ הקיסרות שהקים. בשנת [[1873]] מת בגלות.

 

== ילדות ונעורים, מוצא וקריירה מוקדמת ==

 

בתקופת מלכותו של נפוליאון בונפרטה, קיבלו לואי בונפרטה ואשתו את המלוכה ב[[הולנד]], שהייתה אז [[ממשלת בובות|מדינת בובה]] של צרפת. לאחר תבוסותיו והדחתו של נפוליאון בונפרטה ב-[[1815]] ושובו של [[בית בורבון]] לכס המלוכה בצרפת, גורשו כל בני משפחת [[בונפרטה]] ויצאו לגלות. [[אז'ן דה בוארנה|אז'ן]], אחיה של אורטנס, היה נשוי ל[[אוגוסטה, נסיכת בוואריה|אוגוסטה]], בתו של [[מקסימיליאן הראשון יוזף, מלך בוואריה]] ובזכותו הצליח לקבל מקלט בחצר המלוכה ה[[בוואריה|בווארית]], ולארגן מקלט דומה גם לאחותו ובנה. אורטנס שהתגרשה בינתיים מלואי, עברה לגור ב[[טירת ארננברג]], ב[[הקנטונים של שווייץ|קנטון]] [[תורגאו]]{{הערה|אלברט גרר, '''נפוליאון השלישי''', עמ' 20}}.

== שובו של נפוליאון לצרפת ==

[[קובץ:The Four Napoleons.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזת תעמולה בונפרטיסטית המראה את כל ארבעת הנפוליאונים. [[נפוליון בונפרטה]] ובנו [[נפוליאון השני]], נפוליאון השלישי ובנו [[נפוליאון הרביעי]]]]

 

== נשיא הרפובליקה הצרפתית ==

 

על אף ניצחונו הגדול, עמד לואי-נפוליאון בפני פרלמנט המורכב ממונרכיסטים, שראו בממשלו אך גשר לרסטורציה של אחד מבתי המלוכה המתחרים. לואי-נפוליאון משל בזהירות במהלך חודשי כהונתו הראשונים, ובחר בחברי ממשלתו מקרב המתונים שבאנשי הימין, אורליאניסטים חברי "מפלגת הסדר" (

 

== קיסר צרפת ==

=== שלטון סמכותני ===

עם עלייתו לשלטון יזם לואי-נפוליאון שורת חוקים ששמרו על עקרון הפרלמנט הנבחר ועל זכות ההצבעה לכל. עם זאת, משטרו החדש של לואי נפוליאון עיקר מתוכן את מוסד הפרלמנט, והכוח האמיתי ניתן בידי לואי-נפוליאון וממסדו. שנה אחת לאחר מכן, ב-[[2 בדצמבר]] [[1852]], לאחר שהדבר אושר בידי [[משאל עם]] נוסף, בוטלה באופן רשמי [[הרפובליקה הצרפתית השנייה]], והוקמה [[הקיסרות השנייה]]. הנשיא לואי נפוליאון בונפארטה הפך לקיסר נפוליאון השלישי, תוך שגם [[נפוליאון השני]] ביש המזל, שלא זכה למלוך בפועל במולדתו, נלקח במניין, שכן מבחינה פורמלית היה קיסר צרפת לתקופה קצרה בין [[22 ביוני]] ל-[[7 ביולי]] [[1814]].

 

[[קובץ:Napoleon III Flandrin.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נפוליון השלישי בשנת [[1863]]. צוייר על ידי [[ז'אן-איפוליט פלנדרן]].]]

 

=== הקיסרות הליברלית ===

 

=== מדיניות כלכלית וחברתית ===

 

חלק מתומכי נפוליאון היו "[[קלוד-אנרי דה סן-סימון|סן-סימוניסטים]]", שתמכו במעין [[סוציאליזם אוטופי]]. אלו ייסדו סוג חדש של [[בנקאות]] אותה כינו "Crédit Mobilier", שמכרה מניות לציבור, והשתמשה בכסף למימון יוזמות תעשייתיות ברחבי צרפת. התוצאה הייתה תקופה של התפתחות כלכלית ניכרת. נפוליאון עצמו העניק עדיפות לכלכלה, אותה רצה לבסס על סחר חופשי, אשראי זול, ופיתוח תשתיות יזום. הוא האמין כי הגרעון בתקציב יתאזן מרווחי העתיד.

המלחמה נמשכה כשנתיים. על אף ניהולה הרשלני של המלחמה, והאבדות הרבות של בעלות הברית, חלקן הגדול ממגפות שפשו בקרב הכוחות ומתנאים סניטריים ירודים, נתפסו תוצאות המלחמה כהצלחה. המלחמה הסתיימה עם כיבוש [[סבסטופול]], והכתרתו של [[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] לצאר, שאיפשר משא ומתן לקראת שלום. חוזה השלום היווה תבוסה ניצחת למדיניות הרוסית במזרח התיכון והיא ויתרה על ניסיונה להפוך לנותנת החסות של הנוצרים האורתודוקסים באימפריה העות'מאנית.

 

 

==== אסיה ====

מטרתו האמיתית של נפוליאון הייתה סיוע לאידאל ה[[לאומיות]] האיטלקית, ובמיוחד סיום שלטונה של אוסטריה ב[[לומברדיה]] וב[[ונציה|וונציה]]. אוסטריה סימלה עבור המהפכן את כל מה שהיה ישן ורקוב, ערש הריאקציה, המונרכיה ה"לגיטימית" והמחסום הגדול של סימון הגבולות באירופה על פי קווים לאומיים. האופוזיציה לנפוליאון משמאל אהדה ברובה את שאיפת האיטלקים לאיחוד ארצם, בעוד שהימין השמרני והקתולי, שהיווה את אחד הבסיסים החשובים לשלטונו של נפוליאון, תמך בחיזוקו של האפיפיור.

 

 

בשנת [[1858]] כרת נפוליאון ברית סודית עם הרוזן [[קמילו בנסו די קאבור]], ששימש אז כראש ממשלת [[ממלכת סרדיניה]]. על פי תנאי הברית, שכונו "[[הסכם פלומביאר]]" על שם העיירה [[פלומביאר לה בן]] (Plombières-les-Bains) שב[[מחוזות צרפת|מחוז]] [[ווז' (מחוז)|ווז']] שבה נועדו השניים בחשאי, הסכימה צרפת לסייע בסילוקה של אוסטריה מחצי האי האיטלקי ובאיחוד איטליה, ובתמורה תקבל צרפת את אזור [[סבויה]] ו[[ניס]]. ביוני 1859 מצא נפוליאון את העילה למלחמה באוסטריה, ויצא למתקפה. ב[[קרב סולפרינו]] ניצחה הברית בראשות נפוליאון את הצבא האוסטרי, ופיידמונט סיפחה את לומברדיה. אך מיד לאחר מכן שינה נפוליאון את טעמו, והחליט לסיים את המעורבות הצרפתית במלחמה. ב-[[11 ביולי]] [[1859]] חתם נפוליאון ללא ידיעת בני בריתו על [[הסכם וילאפרנקה]] שנבע, ככל הנראה, מחששו מכך שהמדינה האיטלקית שסייע ליצור תהיה רבת עוצמה משתכנן. נפוליאון ו[[פרנץ יוזף הראשון]] הסכימו על כך שהאוסטרים ימשיכו להחזיק בו[[ונציה]] אך ימסרו את [[לומברדיה]] לצרפתים, שימסרו אותה לפיימונטה. פרט לכך יישארו הגבולות הפנימיים באיטליה כפי שהיו. שליטיהם השושלתיים הישנים של [[טוסקנה]], [[מודנה]] ו[[פארמה]], שגורשו על ידי המהפכנים לאוסטריה, ישובו לכיסאותיהם, והאפיפיור ימשיך לשלוט ב[[מדינת האפיפיור]]. סבויה וניס תישארנה בידי פיימונטה, כהכרה בכך שנפוליאון לא מילא את התחייבותו כלפיה. הסכם זה נתפס על ידי הליברלים ותומכי האיחוד כבגידה. קאבור התפטר מכהונתו, ושב לאחוזתו.

 

 

==== התוכנית הגדולה ליבשת אמריקה ====

בתמיכת השמרנים המקסיקנים, שלח כוח סיוע צרפתי גדול בשנת [[1863]] והציב על כס המלוכה במקסיקו את הנסיך [[מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו|מקסימיליאן]] מ[[בית הבסבורג]]. הדבר נתקל בהתנגדות מצד אנשיו של [[בניטו חוארס]] שסירבו להכיר בשלטון הזר, וניהלו כנגדו לוחמה זעירה ממעוזיהם שמחוץ לערים.

 

 

כישלונה המוחלט של המעורבות הצרפתית במקסיקו היווה השפלה איומה עבור נפוליאון, שנתפס כאחראי העיקרי למפלה ולמותו של מקסימיליאן, שגילה אצילות, סירב להימלט לאירופה, ונותר למות לצד אנשיו. כן הואשם נפוליאון בכך שדחה בגסות את בקשותיה של הקיסרית שרלוטה, אשתו של מקסימיליאן, למתן סיוע בימיו האחרונים של המשטר המלוכני במקסיקו. שרלוטה איבדה את שפיות דעתה, ונפוליאון הואשם באחריות ישירה למצבה.

 

==== פרוסיה ====

 

 

=== נפילתו ומותו ===

[[קובץ:BismarckundNapoleonIII.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נפוליאון השלישי נועד עם ביסמרק לאחר התבוסה הצרפתית בסדאן]]

 

 

את ימי חייו האחרונים בילה נפוליאון השלישי בגלות באנגליה, ולצדו אז'ני ובנו [[נפוליאון הרביעי]]. המשפחה חיה בארמון קאמדן ב[[צ'יזלהרסט]], ושם מת נפוליאון ב-[[9 בינואר]] [[1873]] כתוצאה מהליך רפואי לשבירת [[אבנים בכליות|אבן בכליתו]]. בשנותיו האחרונות היה רדוף בחרטות מרות ובזיכרונות כואבים מקרב סדאן, בו הפסיד הכל. מילותיו האחרונות, אותן אמר לרופאו האישי, היו - "האם היית בסדאן?" (?Etiez-vous à Sedan) לאחר שנענע בחיוב המשיך "לא נהגנו שם כפחדנים, נכון?" (?N’est-ce pas que nous n’avons pas été des lâches à Sedan) ומת{{הערה|[http://mcgonnigle.wordpress.com/2010/01/31/strange-moments-in-history/ רגעים מוזרים בהיסטוריה]}}.

נפוליאון היה אדם ששמו נקשר בפרשיות אהבים רבות, לפני נישואיו ולאחריהם. פרשיות אלו היו בעלות השפעה על תפקודו, על מצבי רוחו, ועל הקשר שלו עם הקיסרית אז'ני. בין מאהבותיו ניתן למנות את בת דודתו, מתילד בונפרטה, את המיליונרית הבריטית הארייט הווארד, שסייעה לו מאוד במימון עלייתו לכס הנשיאות ולאחר מכן לקיסרות, וכן שחקניות מובילות, ובנות אצולה.

 

 

== מורשתו ==

מאמרו הידוע של [[קרל מרקס]] "השמונה עשר בברימאר של לואי נפוליאון", הביא אף הוא ליצירת תדמית מגוחכת לנפוליאון, ובו חרט מרקס את האימרה כי ההיסטוריה חוזרת פעמיים, פעם כטרגדיה, ופעם כפארסה. אמרה זו סייעה ליצור לנפוליאון תדמית של שליט סמכותני אך חסר יכולת, שהרפתקאותיו הצבאיות הביאו את צרפת לכדי אסון.

 

 

הוא הותיר אחריו מדינה שנכנסה למערבולת חברתית ומדינית קשה, על סף המהפכה. ימיה הראשונים של [[הרפובליקה השלישית]], הרוויים בשפיכות הדמים של [[הקומונה הפריזאית]] העידו על המצב החמור אליו הוביל את קיסרותו. שמו ייזכר כקשור בתבוסה הקשה בסדאן, שהובילה להשפלה הקשה מכל של הכרזה על איחודה של גרמניה באולם המראות שב[[ארמון ורסאי]], אך גם בשיקומה של פריז והפיכתה לעיר מודרנית בעלת מראה ייחודי, במודרניזציה של צרפת, וברשת הרכבות שלה.