נאזהורן – הבדלי גרסאות

במהלך [[מבצע ברברוסה]] בשנת [[1942]] עם הלחימה של [[וורמאכט|הצבא הגרמני]] אל מול [[הצבא האדום]], נחשפונפגשו הגרמנים לראשונה ב[[טנק|טנקים]] הרוסים בהם טנקי ה-KV וה-[[T-34]]. הניסיון הקרבי הזה העלה בפני הגרמנים את הצורך באמצעים בעלי עוצמה רבה מהקיים בכדי להתמודד עם השריון הרוסי, צורך זה עיצב מחדש את רוב תוכניות הפיתוח ויצר מספר כלים. פיתוח הנאזהורן, כמו פיתוחים נוספים דוגמת ה[[מארדר 3]], היו מיועדים להיות עיצוב זמני למשלוח מהיר לשדה הקרב בעוד שמשחיתי טנקים ממוגנים ומוצלחים יותר (כמו ה[[יאגדפנתר]]) היו עוד בפיתוח.{{ש}}

הבסיס לנאזהורן היה פיתוח של חברת Alkett אשר שילב אלמנטים מטנקי ה[[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4|סימן 4]], בשם '''גשיצווגן III/IV''' אשר יועד להיות פלטפורמה לתותח סער או משחית טנקים. על הגשיצווגן הורכב בחלקו האחורי, [[תותח]] מסוג [[PaK 43|PaK 43 L/71]], בעל קוטר של 88 מ"מ, תותח נ"ט מהמוצלחים שפותחו במלחמה. תותח זה היה מסוגל לחדור שריון בעובי 190 מ"מ ובמרחק 1,000 מטר, מה שהפך את הנאזהורן למשחית טנקים מוצלח מאוד.