פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 227 בתים, לפני 8 שנים
אין תקציר עריכה
{{בעבודה}}
{{טנק|
|שם=נאזהורן
|שנה=1942
|קודם=
|עוקב=[[יאגדפנתר]], [[יאגדפאנצר סימן 4]]
|עוקב=
|מערכה=[[מלחמת העולם השנייה]]
|אורך=8.44 מטר (כולל תותח)
במהלך [[מבצע ברברוסה]] בשנת [[1942]] עם הלחימה של [[וורמאכט|הצבא הגרמני]] אל מול [[הצבא האדום]], נפגשו הגרמנים לראשונה ב[[טנק|טנקים]] הרוסים בהם טנקי ה-KV וה-[[T-34]]. הניסיון הקרבי הזה העלה בפני הגרמנים את הצורך באמצעים בעלי עוצמה רבה מהקיים בכדי להתמודד עם השריון הרוסי, צורך זה עיצב מחדש את רוב תוכניות הפיתוח ויצר מספר כלים. פיתוח הנאזהורן, כמו פיתוחים נוספים דוגמת ה[[מארדר 3]], היו מיועדים להיות עיצוב זמני למשלוח מהיר לשדה הקרב בעוד שמשחיתי טנקים ממוגנים ומוצלחים יותר (כמו ה[[יאגדפנתר]]) היו עוד בפיתוח.{{ש}}
[[קובץ:Nashorn A130348-v6.jpg|ימין|ממוזער|190px|חיילים קנדים בוחנים נאזהורן באיטליה.]]
הכלי פותח בהתחלה בשם '''Hornisse''' (מ[[גרמנית]]; '[[צרעה]]') עד שבשנת [[1944]] שונה שמו לנאזהורן בהוראה של [[היטלר]].{{ש}}
הבסיס לנאזהורן היה פיתוח של חברת Alkett אשר שילב אלמנטים מטנקי ה[[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4|סימן 4]], בשם '''גשיצווגן III/IV''' אשר יועד להיות פלטפורמה לתותח סער או משחית טנקים. על הגשיצווגן הורכב בחלקו האחורי, [[תותח]] מסוג [[PaK 43|PaK 43 L/71]], בעל קוטר של 88 מ"מ, תותח נ"ט מהמוצלחים שפותחו במלחמה. תותח זה היה מסוגל לחדור שריון בעובי 190 מ"מ ובמרחק 1,000 מטר, מה שהפך את הנאזהורן למשחית טנקים מוצלח מאוד.
 
הנאזהורן, למרות כוח האש הרב שלו, התאפיין במיגון קל מאוד. תא הלוחמים של הכלי בו היה מורכב התותח היה תא פתוח כלפי מעלה מה שחשף את הצוות לפגעי [[מזג האוויר]] ורסיסים, התא עצמו היה עשוי שכבה דקה של בין 10 ל-15 מ"מ [[פלדה]]. הטווח של תותח ה-88 מ"מ אפשר לנאזהורן להתנהל אל מול האויב בטווח של עד קילומטר ממנו, מה שפיצה על המיגון הלקוי.{{ש}}
בין השנים [[1942]] עד [[1945]], יוצרו סך הכל 494 כלים, רובם הגדול יוצר במהלך [[1943]].
 
 
==קישורים חיצוניים==