בנפיקיום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מוטי (שיחה | תרומות)
הרחבה
מוטי (שיחה | תרומות)
הרחבה
שורה 1:
{{בעבודה מתמשכת}}
'''בנפיקיום''' (ב[[לטינית]]: '''beneficum''',{{כ}} bene משמעו טוב, ficum, מ-factum, משמעו מעשה, כלומר מעשה טוב) היה מענק שניתן ב[[ראשית ימי הביניים]] עבור שירותים (בין אם כבר ניתנו ובין אם היו צפויים להתקבל) במערכת היחסים שבין אדון ([[סניור]]) לבין כפוף לו. בנפיקיום במובנו המקובל הוא הענקת קרקע לאדם שיהיה בעל חזקה בה, בחינם או בתנאים נוחים, הודות לטוב ליבו של המעניק, בתנאים שיאפשרו למחזיק הקרקע להינות מפירותיה.
 
שורה 5 ⟵ 4:
 
עבור מתן שרותים, בעיקר עבור שירותים צבאיים שכבר ניתנו או עבור שירותים שמעניק הבנפיקיום ציפה לקבל בעתיד. היה נהוג בחברה הטרום-פיאודלית לתת מתנה. מאחר והכלכלה המוניטרית הרומית התנוונה ולא היה כמעט שימוש ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]], לא היה טעם במתן תשורה כספית. לכן נתנו מתנות מוחשיות, לעתים מתנה בעלת ערך נמוך יחסית כמו סוס או כלי נשק ולעתים מתנה בעלת ערך גבוה יותר כמו תכשיט יקר ערך ובעיקר חלקת אדמה (נחלה חקלאית). כל עוד היו כיבושים היה אפשר להעניק ללוחמים ובעיקר למפקדים חלקות אדמה מתוך הנחלות שנכבשו. חלקות אלו היו ניתנות לעתים בבעלות מלאה (proprietas) אולם לרוב ניתנו כחזקה ([[פרקריה]]). המקבל קיבל את זכות השימוש בנכס בלבד. הבעלות נשארה, לפחות באופן תאורטי, בידי הנותן והאדמה הייתה אמורה לחזור לבעליה עם מות המקבל או מות הנותן. פרקריה הייתה יכולה להיות אחוזה ([[וילה]] או [[לטיפונדיה]]) אחת, או מספר אחוזות. הפרקריסט (מקבל הפרקריה) קיבל את זכות ההנאה מפירת הקרקע שקיבל. וזאת תמורת דמי חכירה סמליים או ללא דמי חכירה כלל.
 
הענקת אדמות לצורך עיבודן הייה מנהג נפוץ עוד מהתקופה הרומית. אדמות אלו הוענקו בתנאי ius in re aliena – זכות על דבר ששיך לאדם אחר, וכללו חלק מהנחלה שניתן לאיכר בן-חורין לצורך עיבודו. את החלקות הללו שכונו [[מנסוס]] עיבד האיכר בעצמו ובתמורה לתשלום משמעותי. לעומת עול התשלומים שהוטל על מחזיקי המנסי, היו מענקי אדמות שניתנו בתנאים קלים. ומכאן הביטוי בנפיקיום. למשל כאשר ניתנה אדמה לאדם לשם ניצולה לתועלתו הוא (per nostro profito).
 
לנותן הבנפיקיום היו יכולות להיות סיבות אחרות מאשר הרצון לתגמל שירות, בהן: