ניקולא-שארל בוקסה – הבדלי גרסאות

אביו של ניקולא-שארל היה [[מוזיקאי]] והבן ידע לנגן ב[[חליל]] וב[[פסנתר]] כבר בגיל שבע. בשנת [[1807]] יצא ללמוד ב[[קונסרבטוריון|קונסרבטואר]] של [[פריז]]. בשנת [[1813]] התמנה ל[[נבלן]] של התזמורת הקיסרית והחל בכתיבת [[אופרה|אופרות]] עבור ה[[אופרה קומיק]]. ואולם בשנת [[1817]] הסתבך במעשי חיקוי, הונאה וזיוף ונמלט ל[[לונדון]] כדי להימנע מתביעה משפטית. הוא נשפט, הורשע בהיעדרו ונידון להטבעת אות קלון ולעבודת פרך.

בלונדון, מוגן מן החוק הצרפתי, עזר לייסד את [[האקדמיה המלכותית למוזיקה]] בשנת [[1821]] והיה למנהלה, אך בשנת [[1826]], כשהתגלה דבר הרשעתו בפלילים, נאלץ להתפטר. אז התמנה למנהל מוזיקלי של [[תיאטרון הוד מלכותה]] בלונדון. בשנת 1839 הסתבך שוב בשערורייה, כשהסתלק עם [[זמר|זמרת]] ה[[אופרה]] אנה ריבייר-בישופ, אשת המלחין [[הנרי ראולי בישופ]]. הזוג הנמלט הופיע בצוותא ב[[אמריקה]], ב[[אוסטרליה]] וברחבי [[אירופה]] (מלבד בצרפת). ב[[נאפולי]] התמנה בוקסה למנהל '''[[תיאטרון סן קרלו|רג'ו תיאטרו סאן קרלו]]''' (בית האופרה המלכותי של נאפולי) ונשאר שם למשך שנתיים. הזוג הגיע לסידני עם בהלת הזהב בדצמבר [[1855]], והספיק להופיע ב[[קונצרט]] אחד בלבד לפני מותו של בוקסה. בישופ מוכת היגון הזמינה מצבה מעוצבת, שהציגה דמות (סמל לאנה) שרועה לרגלי עץ, שנבל נשען אל גזעו בשביל הקבר שבבית הקברות קמפרדאון בסידני.