הגנה מן הצדק – הבדלי גרסאות

ב[[דיון פלילי בישראל|חוק סדר הדין הפלילי]] מנויה רשימה של [[טענה מקדמית|טענות מקדמיות]]<ref name="hasdap149">חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, סעיף 149(10).</ref> אשר עשויות לעמוד לזכותו של נאשם בהליך פלילי בפתח הדיון במשפטו. עד שנת 2007, לא נמנתה ההגנה מן הצדק בין טענות אלה, ומקור הדוקטרינה היה בפסק דין [[הממלכה המאוחדת|אנגלי]], בו נקבע כי לבית המשפט [[סמכות טבועה]] לבטל אישום שהינו מנוגד ל[[צדק (מוסר)|צדק]] בנסיבות העניין. השימוש בהגנה מן הצדק בישראל הופיע לראשונה בשנת 1994 ו[[בית המשפט העליון]] הישראלי הכיר בהגנה זו בפ"ד יפת, אך קבע שהיא תתקבל רק במקרים נדירים ביותר בהם התנהגות הרשות הציבורית התובעת את האזרח "היא התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. מדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלי נפגעת."<ref name="yefet">ע"פ 2910/94, '''יפת ואח' נ' מדינת ישראל''', פ"ד נ' (2) 221</ref>. ואולם,
עו"ד בשנת[[רחל תורן]] יזמה את הצעת החוק לעיגון ה"הגנה מן הצדק" בספר החוקים. ההצעה שהוגשה באמצעות ח"כ (דאז) גדעון סער והתווספה בסופו של דבר לחוק סדר הדין הפלילי ובשנת [[2007]], ביוזמתו של שר המשפטים פרופ' [[דניאל פרידמן]], נוספה ההגנה לחוק סדר הדין הפלילי כטענה מקדמית עשירית<ref name="hasdap149" />. טענת הגנה מן הצדק אפשרית גם בהליך [[הסגרה]] בדומה לכל הליך פלילי אחר <ref>[http://elyon1.court.gov.il/files/08/440/021/r10/08021440.r10.htm ע"פ 2144/08], סעיף 117</ref>.