חוקי התורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: ko:히브리 법 |
עריכה, בין השאר מהערכים חוק קזואיסטי וחוק אפודיקטי |
||
שורה 1:
'''החוק המקראי''' הוא מערכת ה[[חוק]]ים המורכבת ממכלול הציוויים המופיעים ב[[תורה|חמשת חומשי התורה]]. החוק המקראי הוא הבסיס ל[[תרי"ג מצוות|תרי"ג המצוות]] ב[[הלכה]] ה[[יהדות|יהודית]] ה[[יהדות רבנית|רבנית]], אשר מפרשת את החוקים בהתאם ל[[תורה שבעל פה]]. כתות יהודיות אחרות כמו ה[[צדוקים]], ה[[קראים]] וה[[שומרונים]] אימצו פרשנויות אחרות לחוק המקראי. [[מדעי היהדות|מחקר המקרא המודרני]] עוסק גם הוא בפרשנות החוק המקראי בהתאם ל[[פרשנות הפשט למקרא|פשט הכתובים]], תוך הסתמכות על [[תורת התעודות]] ועל הידע המדעי מתחומי ה[[ארכאולוגיה]] וה[[הסטוריה]].
==סגנון החוקים==
* [[חוק אפודיקטי|סגנון אפודיקטי]]▼
חלוקה מקובלת של חוקי המקרא הוא לפי הסגנון שבהם נכתבו. ראשון חוקרי המקרא שהבחין בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי) היה אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של [[הרמן גונקל]]:
[[חוק אפודיקטי]] (מ[[יוונית]]: Apodeiktikos, "מוחלט") הוא חוק המנוסח בסגנון החלטי, כצו עשה או אל תעשה. נאמר בו מה לעשות או מה לא לעשות, בגוף שני יחיד או רבים, ללא הסבר ופירוט של מקרים ונסיבות, ובדרך כלל אין בו עונשים לצידם של הצווים. באופן זה, לדוגמה, מנוסחים החוקים שב[[עשרת הדיברות]], כמו "[[כיבוד אב ואם|כבד את אביך ואת אימך]]" ו-"[[לא תרצח]]" ([[שמות]] כ').
===סגנון קזואיסטי===
[[חוק קזואיסטי]] (מיוונית: casus, "מקרה, אירוע") הוא חוק המנוסח [[תחביר#פסוקית תיאור|כפסוקית תנאי]] ("כי" או "אם"), ואחריה מגיע המשפט העיקרי ובו נקבע החוק. דוגמאות:
:הסגנון הקאזואיסטי הוא סגנון שבפתיחה שלו מתואר המקרה באופן כללי, בדרך כלל במילה "'''כי'''". בסעיפי המשנה שלו ישנם נסיבות שונות ואירועים של החוק פותחים במילים "'''או'''", "'''אם'''". החוק קובע כללים שלפיהם יש לנהוג במקרה הכללי שהוצג בפתיחה של החוק.▼
* "וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ--נָקֹם, יִנָּקֵם" (שמות כ"א, 20)
* "כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ--חֲמִשָּׁה בָקָר, יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע-צֹאן, תַּחַת הַשֶּׂה" (שמות כ"א, 37)
▲
* "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי - שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא - בְּגַפּוֹ יֵצֵא. אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא - וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת - הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי - וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם." (שמות כ"א, 2-6).
[[קטגוריה:תנ"ך]]
| |||