ישראל לוי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ +
מ תוספות
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=חוקר תלמוד יהודי-גרמני|הרב הראשי לצרפת|ראו=[[ישראל לוי (הרב הראשי לצרפת)]]}}
הרב ד"ר '''ישראל לוי''' (ר"י לוי; '''Israel Lewy''';{{כ}} [[7 בינואר]] [[1841]], [[אינוברוצלב|אִינוֹבְרוֹצְלַב]], [[פרובינציית פוזן|פרובינציית פּוֹזֶן]], [[ממלכת פרוסיה]] – [[8 בספטמבר]] [[1917]], [[ברסלאו]], [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]) היה חוקר [[תלמוד]] [[יהדות גרמניה|יהודי-גרמני]], פרופסור לתלמוד ב[[סמינר ברסלאו]]. נחשב למייסד השיטה ה[[פילולוגיה|פילולוגית]] הטהורה בחקר התלמוד, אבי "הפילולוגיה התלמודית".{{הערה|'''אפרים אלימלך אורבך: ביו-ביבליוגרפיה מחקרית''', [[האיגוד העולמי למדעי היהדות]], האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 26.}} התמקדואף בחקרמייסד משנתמחקר [[אבאהתלמוד שאול]],המודרני.{{הערה|לדברי [[מכילתאיונה דרשב"יפרנקל]], [[ספרי"ישראל זוטא]]לוי ו[[תלמודנחשב ירושלמי|ירושלמי]]למייסד [[מסכתמחקר נזיקין|נזיקין]].{{הערה|יעקבהתלמוד זוסמןהמודרני, 'ושובוכל לירושלמיחוקרי נזיקין',התלמוד בתוך:מחשיבים יעקבעצמם זוסמן,תלמידי תלמידיו עד היום" ([[דודיונה רוזנטלפרנקל]] (עורכים), '''מחקרימדרש תלמודואגדה''', א',תל ירושליםאביב: [[הוצאת ספרים ע"ש י"להאוניברסיטה מאגנסהפתוחה]], תשתשנ"ןז-19901996, עמ'כרך 114ג, הערהעמ' 212א964).}} נודע כחוקר מעמיק, קפדן וזהיר, מהראשונים ששילבו טכניקות מודרניות וביקורתיות בחקר התלמוד וחוקר התלמוד הראשון שהשתמש במחקריו באופן שיטתי ב[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]].
תלמידו הגדול של [[זכריה פרנקל]].
התמקד בחקר משנת [[אבא שאול]], [[מכילתא דרשב"י]], [[ספרי זוטא]] ו[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת נזיקין|נזיקין]].{{הערה|יעקב זוסמן, 'ושוב לירושלמי נזיקין', בתוך: יעקב זוסמן, [[דוד רוזנטל]] (עורכים), '''מחקרי תלמוד''', א', ירושלים: [[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס]], תש"ן-1990, עמ' 114, הערה 212א.}}
 
==תולדות חייו ומחקריו==
שורה 7 ⟵ 9:
ב-[[1 במאי]] [[1883]], לאחר פטירתו של [[דוד יואל]], התמנה למופקד ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] לספרות תלמודית ולרב הסמינר (Seminarrabbiner) בברסלאו, וכיהן כראש הסמינר עד מותו ב-[[1917]].
 
היה מקיים תורה [[מצווה|מצוות]] בדקדקנות קיצונית ומתוך אדיקות רבה.{{הערה|1=[[יונה פרנקל]], '''מדרש ואגדה''', תל אביב: [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשנ"ז-1996, כרך ג, עמ' 966. [[מאיר בר-אילן]] מביא ב[[ממואר|זיכרונותיו]] סיפור על אדיקותו היתרה של ר"י לוי ([[מאיר בר-אילן]], '''מוולוז'ין עד ירושלים''', תל אביב: הוועדה להוצאת כתבי הרב מאיר בר-אילן, תשל"א-1971, [http://books.google.com/books?ei=EXBLTbaMFsawhQf-t52HDw&ct=result&hl=iw&id=vw0PAQAAIAAJ&dq=%22%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C+%D7%9C%D7%95%D7%99%22+%D7%91%D7%AA%D7%95&q=%22%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C+%D7%9C%D7%95%D7%99%22#search_anchor עמ' 377]).}}
בקיאותו בתלמוד הייתה רחבה במידה יוצאת-דופן, וגישתו המחקרית התאפיינה ברוח ביקורתית וחדה ובשימת-לב לפרטים.