דמוקרטיה אליטרית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדן (שיחה | תרומות)
נדרשת הבהרת חשיבות
שורה 3:
 
== היסטוריה ==
התפישה האליטירית הופיעה לראשונה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] כתוצאה מפחדו של המערב הדמוקרטי מן ההמון ה[[פשיסטי]]-[[נאצי]] שהוביל לעלייתה של המפלגה הנאצית באמצעים דמוקרטים. את המונח דמוקרטיה אליטירית טבע לראשונה [[ג'וזף שומפטר]] במאמרו "תיאוריה אחרת על דמוקרטיה". במאמר, ציין שומפטר שבעה יתרונות ההופכים את התפישה האליטירית לנעלה על תפישות אחרות:
# ההגדרה האליטרית מספקת קרטריון יעיל די הצורך להבחין בין משטרים דמוקרטים למשטרים שאינם דמוקרטים ובכך פותרת את הבעיה של התפישה קלאסית שהגדירה דמוקרטיה כמשטר הפועל לטובת העם או כלל (ישנם משטרים רבים שאינם דמוקרטים הפועלים בהתאם לרצון העם או טובת העם כגון גרמניה הנאצית).
# מדגישה את חשיבותה של מנהיגות ואת המציאות הקיימת, שהושמט על ידי הגישה הקלאסית, המניחה שלעם יש תבונה ויוזמה. לעומת זאת, המציאות מראה שהעם אינו נוקט יוזמה והמנהיגות היא זו בעלת היוזמה והתבונה.
שורה 11:
# הפוטינצאל להשפעה פוליטית מצד העם נעוץ ביכולתו להפיל ממשלה (על ידי בחירה בממשלה אחרת ביום הבחירות), מדובר ביתרון משום הוא ממחיש גם את חשיבות התחרות הפוליטית בדמוקרטיה וגם משום שהוא מעניק לעם תפקיד מרכזי על אף הפאסיביות המיועדת לו.
# התפישה האליטרית מדגישה את קיומם של רצונות קבוצתיים שונים ואת התחרות בין האליטות השונות, מה שהופך אותה למציאותית יותר מן הגיש הקלאסית שמדגישה את "רצון העם", מתוך ההנחה שניתן להגדיר רצון שכזה באופן ממשי. במציאות לא רצון העם הוא הקבוע כי אם רצון הרוב. עיקרון היחסיות בדמוקרטיה הנותן ייצוג אינו חיוני לדמוקרטיה אם נקבל את הטענה כי תפקידו האמיתי של העם הוא לבחור מנהיגות.
 
== הרחבה ==
הרעיון העומד בבסיסה של המחשבה האליטרית הוא שעודף של דמוס (עממיות) יוביל בסופו של דבר לצמצום הדמוקרטיה הממשית, משום שההמון הוא בעל נטיות אוטוריטאריות (נטייה לשלטון יחיד) רדומות, וקיימת סכנה שאותן נטיות רדומות תעוררנה ותובילנה לרודנות. משום כך, מעורבות פוליטית של ההמון אינה רצויה ויש להסתפק בפעילויות פוליטיות מתחרות ובאזרחים שמעורבותם הפוליטית מצטמצמת בהטלת פתק קלפי אחת לכמה שנים. אדישותן של שכבות נרחבות, ובעיקר השכבות הנמוכות שמהוות את מרבית האוכלסייה, משרתות את יציבות הדמוקרטיה משום שהן מבטיחות פולטיקה מתונה, נמרצת פחות ופשרנית יותר. הדמוקרטים האלטירים אינם מאמינים בתבונתו של האדם הפשוט כפרט ובתבונה הקולקטיבית של בני האדם ולפיכך רואים בדמוקרטיה שיטה לבחירת מנהיגות ותו לא. האידאל של שלטון העם הוא אוטופי, ואילו השיטה האליטרית מתארת את העובדות כהווויתן - מאחורי הרטוריקה העממית והשוויונית של הרדיקליזם מסתתרת בסופו של דבר עילית שלטת, משום שמעורבתם של האזרחים היא מועטה ומרבית האזרחים אינם משתתפים ואף אדישים למתרחש במערכת הפוליטית.