לונדון החוגגת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
בראשית שנות ה-60 החלה בריטניה לצאת מן המשבר הכלכלי העמוק שפקד אותה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ולונדון החלה להשתקם מבחינה פיזית מהריסות [[הבליץ]] (ההפצצות הכבדות של [[גרמניה הנאצית|הגרמנים]] שיצרו איי-הרס בבירה הבריטית), תוך יצירת צמיחה וביקוש לידיים עובדות. בנוסף, בשנת [[1960]] בוטל [[גיוס חובה|גיוס החובה]] בבריטניה<ref>[http://www.ppu.org.uk/learn/infodocs/st_conscription_l.html גיוס חובה בבריטניה]</ref>, דבר שאיפשר לצעירים רבים חופש בין סיום התיכון לתחילת הקריירה או הלימודים באוניברסיטה. הדור הצעיר הורכב מילידי [[1940]] - [[1945]], שנולדו במהלך מלחמת העולם השנייה ושמוראותיה, כולל הפצצות והעדרות הורים (אבות ששירתו בצבא ואמהות שנאלצו לעבוד), השפיעו על ילדותם הצעירה. בריטניה הפכה בשנים אלה במהירות מ[[האימפריה הבריטית|אימפריה]] למדינה אירופאית, תוך ערעור על המסגרות המסורתיות כולל [[מעמד חברתי|מבנה המעמדות]] המשוכלל ומסלול ה[[חיברות]] הרגיל של צעיר בריטי מחונך (שעבר בדרך כלל ב[[פנימייה]] צבאית ושירות צבאי באחת מפינות האימפריה). צעירים רבים מן המעמדות הנמוכים נטו לעזוב את מקומות מגוריהם בכפרים ובערי התעשייה, בשל הקשיים הכלכליים, והתרכזו בלונדון, שהייתה אבן שואבת לצעירים. לכל אלו הצטרפה תחושת מיאוס מהסדר הקיים ומן המערכת הפוליטית שהריקבון בה הגיע לשיא ב[[פרשת פרופיומו]] (בה נאלץ שר המלחמה ג'ון פרופיומו להתפטר מתפקידו בעקבות רומן שניהל עם נערה בשם כריסטין קילר).
 
ריכוז צעירים מרקעים מעמדיים שונים, חופש מחובת גיוס והתבגרות על רקע של מסגרות מתרופפות וחוסר בטחון הביאו לעלייה ביצירתיות, במהפכנות ובנסיונות להגדרה עצמית<ref>[הפרק מבוסס על ספרו של [[עודד היילברונר]]</ref>.
 
==אופנה==