גזרה (דקדוק) – הבדלי גרסאות

*'''ל"ו, ל"י''' - שורשים שבהם האות האחרונה היא ו' או י'. גם מקורם של השורשים האלה, ככל הנראה, בשורשים דו-עיצוריים. בעברית מקובל לפעמים לכנות את הגזרה גזרת ל"ה, כיוון שבסופי המילים י' מתחלפת ב-ה' לא-עיצורית: בָּנַיַ > בָּנָה (בערבית מקובל לסמן במקרים כאלה "אלף מקצורה" ألف مقصورة - ى). אין לבלבל שורשים אלה עם השורשים בהם לה"פ היא ה' עיצורית, כגון גָבַהּ. בצורות מסוימות מושמטת הי' כליל, למשל בצירוף [[ו' ההיפוך]]: וַיַּרְא.

*'''ל"א''' - גזרה המאפיינת בעיקר את העברית, ובמידה מסוימת גם דיאלקטים של ערבית. גזרה זו כוללת שורשים שלה"פ שלהם היא א'. ה-א' נאלמת בסופי המילים, וגורמת לשינוי בתנועה שבאה לפניה, למשל *מָצַאְתִּי > מָצָאתִי. ב[[לשון חז"ל]] וגם ב[[עברית ישראלית]] פעלים מגזרת ל"א נוטים לעתים קרובות כמו פעלים מגזרת ל"ו-ל"י (למשל, בלשון חז"ל: "מצינו" במקום "מצאנו"; בעברית מודרנית, בשפה המדוברת, מקובלות צורות כגון "מיליתי" במקום "מילאתי" ו"למלות" במקום "למלא").

* '''גזרות מורכבות''' - ישנם שורשים השייכים ליותר מגזרה אחת, ולכל אחת מהן יכולה להיות השפעה על הצורה הסופית, עד כי מילים מסוימות בערבית הן בנות אות אחת כתוצאה מהשמטת אותיות שורש.