פקודת סדרי השלטון והמשפט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
(תקציר העריכה הוסתר)
שח, חסום זה חסום
שורה 5:
עד להקמת המדינה היה בתוקף [[המנדט הבריטי]], שמכוחו חוקק השלטון חוקים מסוגים שונים. החוק הבסיסי נקרא "[[דבר המלך במועצתו]]" והתקבל על ידי ממשלת בריטניה. חוק זה היה מעין חוקה ומכוחה נוסחו [[פקודה (חיקוק)|פקודות]] על ידי [[הנציב העליון]].
 
ב-[[29 באפריל]] [[1948]], לאור סיומו הקרוב של המנדט, שתוקפו פג בחצות הלילה שבין 14 ל-[[15 במאי]] [[1948]] (שעות ספורות לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל), קיבל הפרלמנט הבריטי חוק, בשם "חוק פלשתינהפלסטינה" (Palestine Act, 1948), ולפיו כל החוקים שנחקקו בתקופת המנדט יחדלו מלחול בשטחה של [[ארץ ישראל]]. כן ברור היה ומובן, כי המדינה החדשה, שהיא גוף משפטי חדש השואף לעצמאות ולניתוק הקשרים עם השלטון הזר שקדם לו, חפץ במערכת משפטית עצמאית המנותקת מכל תלות בבריטניה, ובמיוחד כאשר מערכת משפטית זו כללה חוקים הסותרים את עצם מהותה של המדינה החדשה, כגון חוקים האוסרים על יהודים לעלות אל הארץ או חוקים האוסרים על יהודים לרכוש מקרקעין.
 
עם כל זאת ברור כי מדינה אינה יכולה להתקיים ללא מערכת של חוק ומשפט, וכי מערכת כזו אינה יכולה להיווצר בן לילה, יש מאין. עוד במעמד הקראת [[מגילת העצמאות]], ב-[[14 במאי]] [[1948]] פורסם "מנשר" שנועד לקבוע את ההסדרים הבסיסיים ביותר בנוגע לחקיקה, מנשר אשר קבע שלושה הסדרים: [[מועצת המדינה הזמנית]] היא הרשות המחוקקת. הוראות החוק המנדטורי נותרות בתוקפן. הוראות החוק המפלות לרעת יהודים, הנובעות מ[[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] של שנת [[1939]], מבוטלות באופן רטרואקטיבי, כאילו לא באו לעולם.