הבדלים בין גרסאות בדף "שלמה דוד יהושע וינברג"

←‏בימי השואה: עריכה, דרוש מקור
(←‏לפני השואה: עריכה, דרוש מקור)
(←‏בימי השואה: עריכה, דרוש מקור)
 
==בימי השואה==
עם פרוץכהמשך ל[[מלחמתהסכם העולם השנייהריבנטרופ-מולוטוב]] נמסרועברו [[ליטא]] ומזרח פולין (אזור שנלקח בעבר מפולין וסופח ל[[ליטא]] ומכונה "ליטא הפולנית") ל[[סובייטים]] שהיו אז בעלי בריתם של ה[[גרמנים]] (למעשה זה היה תכסיס של [[היטלר]] שמאוחר יותר נלחם גם ברוסים). ישיבות רבות עברו אז ל[[וילנה]] שסופחה לליטא לאחר שהייתה מ[[תרצ"ח]] ([[1938]]) בפולין, ועברו משם ל[[שנחאי]] ובהן [[ישיבת מיר]]. חסידיו בארץ וב[[ארצות הברית]] התחננו שיעבור גם הוא לוילנה ונשלח אליו שליח מיוחד לכך, אולם וינברג הוא סירב{{מקור}} ואמר שלא יוכל לעזוב את חסידיו.
 
לאחר כיבוש מזרח פולין בידי הנאצים ב[[יוני]]ביוני [[1941]] הועבר הרביהרב וינברג ל[[גטו ברנוביץ]], וזכה להערכה רבה מכולם: פעילי המחתרת השתמשו במרתפו כמחסן נשק וזכו לעידוד ותמיכה ממנו, וחברי ה[[יודנראט]] היו נועצים בו{{מקור}}. הוא כיסה את פניו כדי להסתיר את זקנו כי סירב לגלחו. הרביהרב וינברג הסתובב בגטו וסייע ככל יכולתו לחולים ונזקקים. הוא המשיך לנהוג כאדמו"ר בעריכת שולחנות והמשיך ללבוש את בגדיו החסידיים.
 
ב[[טבת]]בטבת [[תש"ג]] רצחו השומרים האוקראינים את רוב יהודי הגטו, וארבעים מהם הועברו למחנה הריכוז והעבודה קולדיצ'בו הסמוך לברנוביץ.
 
וינברג הקפיד על שמירת מצוות לחומרה גם בתנאי הגטו. ב[[פסח]] נמנע מלאכול [[חמץ]]. ב[[שבת]] התאמץ בכל מאודו למעט באיסורי [[ל"ט מלאכות שבת|מלאכה]]. במשך זמן מסוים השתחרר מעבודה בעזרתו של ד"ר זליג לווינבוך שאישר שהוא חולה. כשלא יכול היה יותר להשתחרר כחולה מצא פתרונות אחרים כמו לעבוד ב[[סבלות]] כדי להימנע מאיסורי מלאכה ב[[נגרות]]. כדי לא לעבור על איסור [[מלאכת הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים]], הוא הפסיק בהליכתו כל קצת פחות מארבע [[אמה|אמות]]. אכל מהמטבח הדיאטטי שהכין ד"ר לווינבוך כדי לשמור ככל האפשר על דיני ה[[כשרות]]. אף שסיכן בכך את חייו, המשיך [[תפילה|להתפלל]] 3 פעמים ביום ואף השתתמש ב[[טלית]] ו[[תפילין]] ששמר בסתר. דעתו הייתה שיש למסור את הנפש גם על איסורים מדברי [[חכמים]].
בצריף שבו היה רשד"י שכב בדרגש לידו יהודי מ[[ארגנטינה]]. כשראה ב[[חורף]] שהרבי רועד מקור, נתן לו את מעילו. הרביהרב וינברג היה מוכן לקבל{מקור}} רק אם יוכל להוציא את החוטים שהיה בהם חשש [[שעטנז]], ובעל המעיל הסכים. לפני שהוציאו להורג את האדמו"רהרב מסלונים-ברנוביץוינברג, הוא הוריד מעליו את המעיל כי לא רצה למות על [[קידוש השם]] עם מעיל שהיה בו חשש שעטנז.
 
הרביהרב מסלונים-ברנוביץוינברג נרצח יחד עם שמונה יהודים נוספים, והם נקברו בקבר אחים. הרביהרב הלך למותו בגוף זקוף וראש מורם ואמר ליהודים שהלכו עימו: "מובא במדרש שהקב"ה צובע את לבושיו בדם ההרוגים על קדושת שמו, וכשמגיע יום הדין לובש אותו פורפורין (=לבוש צבוע)", והוסיף ב[[יידיש]]: "מה יכול להיות חשוב יותר מאשר להיות רשום על לבושו של הקב"ה?" גם רעייתו ובתו שרה-אסתר נספו.
 
תורות שלו פורסמו בספר "זכרון קודש" בידי ר' [[שלום נח ברזובסקי]], הרבי מסלונים הידוע בחיבורו "נתיבות שלום".
1,874

עריכות