קולנוע אוריון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הפיכת קישור ישיר להערת שוליים
מ טיווח --> תיווך
שורה 10:
בית הקולנוע המשיך לפעול במתכונת בה הוא פעל בתקופת המנדט עד לשנות השבעים. עם מות אבי המשפחה, מ. י. מזרחי, חולק רכושו, כולל מתחם הקולנוע, בין בניו. חלקו של קולנוע אוריון הקרוב לרחוב הלל הופרד ממנו והפך לקולנוע עצמאי בשם "'''אורנע'''." אורנע עבר לבעלותו של משה (מוזי) מזרחי ונוהל עד סוף שנות השמונים בידי עזרא מזרחי. לעומת זאת, חלקו הארי של קולנוע אוריון עבר לבעלות שלום יעקב (סלי) מזרחי.
 
במהלך שנות השמונים, עם הגעתם של מכשירי ה[[וידאו]] לארץ, עם הקמתן של תחנות טלוויזיה פירטיות בכבלים ועם פתיחת שידורי הניסיון של הערוץ השני, הלכה וירדה רווחיות בתי הקולנוע בישראל. כבר במהלך שנות השמונים נמכרו חלק מבתי הקולנוע למפיצי הסרטים ולא פרנסו יותר מישהואת שטיווחהגורמים המתווכים בין המפיצים לקהל. בתי הקולנוע גם החלו להתחלק לאולמות קטנים ולצאת ממרכזי הערים.
 
על רקע זה, קולנוע אוריון פוצל באמצע שנות השמונים לחמישה אולמות קולנוע ולמסעדה בשם "גן אוריון." האיכות הטכנית של הקולנוע ירדה והוא זכה לביקורות קשות ב[[מקומון|מקומונים]]. הבידוד האקוסטי של בית הקולנוע לקה בחסר, חלק מצוות ההקרנה היה בלתי מיומן וכלל תלמידי [[בית ספר תיכון]], המקרנות סבלו מ[[עייפות החומר]] ומתיקונים זולים ומכיוון שצוות המקרינים והמכונות שחקו את עותקי הסרטים, המפיצים החלו לשלוח לאוריון את העותקים הכי בלויים של סרטיהם. מעבר לזאת, בשנים מהאולמות שבמתחם אוריון, אולמות "אור 4" ו-"אור 5", מבנה האולם פגם באיכות התמונה (הקרנה בטיווח מראה אלכסונית שאפשרה מיקוד חד רק במרכז המסך) וממדיו הקטנים של אולם "אור 5" הדביקו לו את הכינוי "קופסת נעליים."