מטוס ימי – הבדלי גרסאות

עם סיום המלחמה תפסו המטוסים הימיים מקום חשוב בתעבורה האווירית של התקופה. ראשית, [[שדה תעופה|שדות התעופה]] לא היו מפותחים, דבר שנתן עדיפות למטוסים הימיים שהיו יכולים לנחות במקומות רבים; שנית, יכולתם של המטוסים הימיים לנחות בכל מקום בים נחשבה ליתרון בטיחותי, בתקופה שבה לא הגיעו עדיין מטוסי הנוסעים הרגילים להתפתחות מלאה ובטוחה. ב-[[27 במרץ]] [[1919]] הצליחה ספינה מעופפת מדגם NC-4 לחצות לראשונה את [[האוקיינוס האטלנטי]]. חברות התעופה הגדולות , כמו אימפריאל איירווייז (שהפכה לימים ל-BOAC, אחת מחברות התעופה הבריטיות הגדולות, שהפכה בתורה ל[[בריטיש איירווייז]]) ו[[פאן אמריקן וורלד איירווייז]] (שהייתה ידועה יותר כפאן-אם, מחברות התעופה הגדולות בארצות הברית עד קריסתה ב-[[1991]]) הפעילו מטוסים ימיים גדולים לטיסות מעבר לאוקיינוסים. בין מטוסים אלה היו כמה מן המטוסים הגדולים ביותר באותה תקופה, כמו '''[[בואינג 314|בואינג קליפר]]''', '''[[מרטין M-130 צ'יינה קליפר]]''' מתוצרת ארצות הברית, '''Latécoère 631''' מתוצרת צרפת, '''שורט אמפייר''', מתוצרת בריטניה, ועוד. מטוסים ימיים הופעלו גם לטווחים קצרים יותר, בעיקר למקומות בהם לא היו [[מסלול טיסה|מסלולי טיסה]], או לאזורים לא מיושבים.

תמונה:Martin model 130 China Clipper class passenger-carrying flying.jpg|מטוס נוסעים ימי מדגם [[מרטין M-130|מרטין צ'יינה קליפר]]