עמק הלואר – הבדלי גרסאות

 

==גאוגרפיה==

נהר הלואר הוא הארוך בנהרות צרפת, והוא זורם לאורך של כ-1,000 ק"מ ממוצאותיו בדרום-מזרח צרפת ועד שפכו ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]]. "עמק הלואר" במובנו ההיסטורי-תרבותי הוא קטע באורך של כ-250 ק"מ שכיוונו הכללי מזרח-מערב, הנכלל בשטחם של שניים מ[[חבלי צרפת]] - [[סאנטר]] ("מרכז") ו[[פיי דה לה לואר]] ("ארצות הלואר"). בקטע זה גדות הנהר נפרשות לשוליים רחבים, היוצרים [[עמק]] רחב ופורה המתאים ל[[חקלאות]] ונוח להתיישבות, ובו [[אקלים]] נוח, [[אדמה]] פורייה, שפע [[מים]] ונוף מרהיב. יובלים אחדים מצטרפים לזרימתו של נהר הלואר בעמק, הבולטים בהם הם [[שר (נהר)|שר]], [[ויין (נהר)|ויין]] ו[[אנדר (נהר)|אנדר]]. למעשה, אין מדובר בעמק אחד אלא במספר עמקים מוריקים, המופרדים ברמות צחיחות יחסית.

 

ה[[נצרות]] החלה להתפשט באזור החל מן [[המאה הרביעית]], תחת השפעת ה[[בישוף|בישופים]] של טור, אורליאן ואנז'ה. מרטן מטור, אחד מ[[אבות הנצרות]] ובישוף טור משנת 371 ועד 397, היה הרוח החיה בפעילות ה[[מיסיון|מיסיונרית]]. [[מנזר]]ים נוסדו באזור, כמו אלה של פלרי ומרמוטיה. תחת שליטי [[השושלת הקרולינגית]] נוסדו בידי מקורבי [[קרל הגדול]] בתי ספר נזיריים, שהשפעתם התרבותית הייתה ניכרת. במאה השביעית כשלו כוחות המוסלמים מ[[אנדלוסיה]] בנסיונם לחצות את הלואר, לכבוש את האזור ולהפיץ את ה[[אסלאם]] הלאה לתוך [[אירופה]], ונהדפו בידי המצביא ה[[פרנקים|פרנקי]] [[קרל מרטל]] ב[[קרב טור]] באוקטובר 732. במאה התשיעית הצליחו ה[[ויקינגים]] לעלות בסירותיהם במעלה הלואר ולפשוט על ערי העמק ומנזריו.

במהלך [[ימי הביניים]] היה העמק זירת קרבות מתמשכת, למן המאה העשירית ועד המאה ה-15, תחילה כאלה שנגעו למלחמות על הכתר האנגלי, ולאחר מכן על הכתר הצרפתי. הפרק האחרון במערכות אלה היה במהלך [[מלחמת מאה השנים]] ([[1337]]-[[1453]]), עם היחלצותה של [[ז'אן ד'ארק]] לעזרת העיר אורליאן הנצורה ב-[[1429]] והצלחתה בשחרורה ובהדיפת הכוחות האנגליים.

 

[[תמונה:Rive Loire.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה לאורך הלואר]]

ברחבי עמק הלואר פזורות כ-300 טירות, שגיליהן, גודלן, פארן ותפקודן משתנים. החל מן [[המאה ה-10]] החלו להיבנות טירות מבוצרות שנועדו להיות מבצרי שליטה של האצילים הפאודליים ששלטו באזור, אך במאה ה-15 שינו הטירות ייעוד ובנייתן הפכה מפגן של עושר ואסתטיקה. כאשר החלו מלכי צרפת לבנות את טירות הענק המפוארות שלהם בעמק הלואר, הלכו בעקבותיהם אצילי הממלכה שרצו להישאר קרובים למוקדי השלטון, או ליתר דיוק חששו להתרחק ממנו. נוכחות העושר והעוצמה בעמק המוריק והמרהיב הביאה למקום את מיטב ה[[אדריכל]]ים ואדריכלי הנוף, שהטביעו את חותמם על אחוזות המלוכה והאצולה.

באמצע המאה ה-16 החל המלך [[פרנסואה הראשון, מלך צרפת|פרנסואה הראשון]] להחזיר את מרכז הכובד השלטוני לבירה פריז. האדריכלים הלכו בעקבותיו, אך בני האצולה המשיכו לדור בטירותיהם שבעמק מרבית הזמן. עליית [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת|לואי הארבעה עשר]] לשלטון באמצע [[המאה ה-17]] הפכה את פריז וסביבתה לזירת הבנייה המלכותית של ארמונות וטירות פאר, עם בנייתו של [[ארמון ורסאי]]; אך מקורבי המלכות ועשירי ה[[בורגנות]] המשיכו לשפץ בפאר טירות עתיקות בעמק הלואר, ולהקים חדשות בו.