הליוגרף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ תיקון קישור
שורה 1:
'''הליוגרף''' (הליוס - ביונית: שמש, גראפין ביונית - כתיבה) הוא [[מכשיר]] המשמש ליצירת [[תקשורת|קשר]] על ידי הטלת הבזקי אור קצרים של קרני [[השמש]] באמצעות [[מראה]]. שפת הקשר היא [[קוד מורס]].
הבזקי האור נוצרו על ידי שינוי מהיר של זווית המראה שבמכשיר או על ידי הסתרת המראה וגילויה בעזרת מנוף שהפעיל תריס מכני. זה מכשיר קשר פשוט, נייד ויעיל ביותר לטווח של עד כ- 50 ק"מ. שפת הקשר הייתה כאמור קוד המורס שהתבסס על קווים ונקודות או בהמרה להליוגרף - בהבזקי אור קצרים וארוכים.
המכשיר היה נפוץ ביותר בכלי שייט שונים לתקשורת פשוטה מהירה ויעילה. באניות השתמשו באותו עיקרון גם בתנאי ראות קשים או ללא שמש עם הפעלת מקור אור מלאכותי.
שורה 8:
המשתמשים העיקריים במכשיר היו יחידות צבאיות, אזרחים שעשו בו שימוש לצורך סקרים שונים, כלי שייט וכן שימש בצורה טובה יערנים.
 
ציוד זה היה תקני ב[[צבא בריטניה]] מסוף [[המאה ה-19]] ועד [[1960]], ובצבא פקיסטן עד [[1975]]. שיא המרחק ל[[תקשורת]]לתקשורת הליוגרף הושג ב[[ארצות הברית]] והגיע לכ-300 ק"מ.
 
להליוגרף יתרונות חשובים לתקשורת צבאית:
שורה 17:
 
==היסטוריה והרקע לשימוש במכשיר==
כבר בתקופת בית שני היה נוהג להודיע באמצעות משואות אור מירושלים עד בבל על תחילת מועדים שונים. השימוש באור להעברת מידע התפתח במיוחד ערב [[מלחמת העולם הראשונה]].
בתקופה זו, ב[[מלחמתבמלחמת העולם הראשונה]] נזקקו הצבאות לתקשורת בטווחים שונים. בטווחים הקרובים הקשר התבסס על תקשורת קווית של [[טלפון שדה|טלפוני שדה]]. [[תקשורת אלחוטית|התקשורת האלחוטית]] לטווחים הרחוקים עדיין לא הייתה קיימת ואת מקומה תפס מכשיר ההליוגרף.
 
==שימוש צהלי==