לודוויג ברנה – הבדלי גרסאות

ברנה נולד ברחוב היהודים בפרנקפורט ליעקב ברוך, בנקאי אמיד ושתדלן במסדרונות השלטון. סבו היה פקיד ממשלתי. ברנה ואחיו זכו ל[[חינוך פרטי]] מקיף על ידי יעקב זאקס, ולאחר מכן על ידי רקטור משה. בלבקשתלבקשת אביו, נסע בגיל שש עשרה ל[[ברלין]] (1802) כדי ללמוד [[רפואה]] אצל [[מרקוס הרץ]]. הוא התגורר בביתו של הרץ ואשתו ה[[סלון ספרותי|טרקלינאית]] [[הנרייטה הרץ]] בת ה-38, שכלפיה הוא פיתח תשוקה אימפולסיבית. לאחר מות בעלה בשנת 1808, הוא חשף בפניה את רגשותיו והביע את הערצתו בסדרת מכתבים, אך נדחה על ידה. הרץ תיווכה בינו לבין פרופ' [[יוהאן כריסטיאן רייל]] והוא נרשם ללימודים באוניברסיטת [[האלה]], אך הישגיו בלימודים היו דלים, והוא נשלח ל[[גימנסיה]] על מנת לשפר את השכלתו. הוא נרשם אליה רק בשנת 1804, לאחר שהשתתף בשיעורי פילוסופיה אצל הנריק סטיוונס ו[[פרידריך שליירמאכר]].

בשנת 1818 המיר את דתו ל[[לותרניות]], ושינה את שמו זמן קצר לפני הטבילה לקרל לודוויג ברנה, בנימוק שבשמו הקודם ניכרתניכר מיד מוצאו היהודי, מה שעלול לפגוע בפעילות ההוצאה לאור שלו. אולם אירועי השעה ומתנגדיו הספרותיים שבו והזכירו את מוצאו. במהלך [[פרעות הפ הפ]] בשנת 1819 יצא להגנת הנרדפים במאמר שכותרתו "לזכות היהודים" (Fur die Juden), ובפתחו הוא כותב: {{ציטוטון|צריך היה לומר: לזכות הצדק והחירות, אך אילו היו בני אדם מבינים זאת לא היה לי צורך לדבר כאן}}. בתשובה לאחד ממתנגדיו כותב ברנה: {{ציטוטון|מנין לו למר קליין שאני יהודי? שמא מתוך כך שאני מגן על היהודים? וכי צריך אדם להיות יהודי כדי שיהיו לו דעות נוצריות?}}.

בעקבות [[מהפכת יולי]] (1830), הוא מיהר לפריז בציפייה למצא שם הזדהות עם רעיונות החירות שלו. ברנה אמנם התאכזב מעט מתקוותיו, אך ממקום גלותו הספרותי הוא חדל מלהשקיף בחביבות על המצב הפוליטי בגרמניה, מה שהוסיף להט למכתבי הסאטירה המבריקים ("מכתבים מפריז" - 1830-1833, יצא לאור בפריז ב- 1834) שהחל לפרסם במיזם הספרותי האחרון שלו, Le Balance, תחייה של העיתון Die Wage. מכתבים מפריז, המהווה ציון דרך בהיסטוריה של העיתונות הגרמנית, הינו החיבור החשוב ביותר של בורנהברנה, והופעתו קיבעה אותו כ[[הוגה דעות]] מוביל בגרמניה. חיבורו זה, כמו גם חיבוריו הביקורתיים נגד [[מטרניך]] הוחרמו ברחבי [[פרוסיה]]. כמו כן פרסם חיבורים בהם שלח חצי ביקורת ולעג נגד [[יוהאן וולפגנג פון גתה]], ו[[ולפגנג מנצל]], ו[[היינריך היינה]], עמו היה בתחילה בקשרי ידידות חמים. היחסים בין השניים עלו על שרטון בסוף חייו של ברנה, ולאחר מותו פרסם היינה את ה[[ביוגרפיה]] השנויה במחלוקת שלו, "על לודוויג ברנה" (1840).

יצירותיו של בורנהברנה יוצאת דופן בסגנונםבסגנונן המבריק ובסאטירה המעמיקה שלהן. את הביקורת הטובה ביותר שלו ניתן למצוא ב'''מחשבות על ז'אן פול''' (1826), סופר שאותו אהד והעריץ בחום, וכן בסאטירה השנונה '''מנצל זולל הצרפתים'''. בנוסף כתב מספר סיפורים קצרים ורישומים, שהידועים מביניהם הם: Monographie der deutschen Post schnecke ו- Der Ess künstler.