לודוויג ברנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Oppenheim - Ludwig Börne.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לודוויג בורנה, ציור של [[מוריץ אופנהיים]], שמן על בד (1827)]]
'''קרל לודוויג ברנה''' ([[גרמנית]]; '''Carl Ludwig Börne'''; נולד כ'''יהודה לייב ברוך'''; 6 מאי 1786 ב[[גטו]] היהודי ב[[פרנקפורט]] - 12 פברואר 1837 [[פריז]]) היה [[סופר]], [[עיתונאי]] ו[[מבקר אמנות|מבקר ספרות ותיאטרון]] [[גרמני]]. ברנה, שמושווה לעיתים קרובות ל[[ז'אן פול]] בגלל סגנונו השנון והמופגן, נחשב כחלוץ של הביקורת הספרותית ב[[גרמניה]], בעיקר של ה[[פיליטון]]. ברנה נמנה בין ראשי הזרם הספרותי [[גרמניה הצעירה]], ששאפה להעלאת המודעות הפוליטית הגרמנית.
 
==חייו, יצירותיו והשפעתו==
ברנה נולד ברחוב היהודים בפרנקפורט ליעקב ברוך, בנקאי אמיד ושתדלן במסדרונות השלטון. סבו היה פקיד ממשלתי. ברנה ואחיו זכו ל[[חינוך פרטי]] מקיף על ידי יעקב זאקס, ולאחר מכן על ידי רקטור משה מהגימנסיה. לבקשת אביו, נסע בגיל שש עשרה ל[[ברלין]] (1802) כדי ללמוד [[רפואה]] אצל [[מרקוס הרץ]]. הוא התגורר בביתו של הרץ ואשתו ה[[סלון ספרותי|טרקלינאית]] [[הנרייטה הרץ]] בת ה-38, שכלפיה הוא פיתח תשוקה אימפולסיבית. לאחר מות בעלה בשנת 1808, הוא חשף בפניה את רגשותיו והביע את הערצתו בסדרת מכתבים, אך נדחה על ידה. הרץ תיווכה בינו לבין פרופ' [[יוהאן כריסטיאן רייל]] והוא נרשם ללימודים באוניברסיטת [[האלה]], אך הישגיו בלימודים היו דלים, והוא נשלח ל[[גימנסיה]] על מנת לשפר את השכלתו. הוא נרשם אליה רק בשנת 1804, לאחר שהשתתף בשיעורי פילוסופיה אצל הנריק סטיוונס ו[[פרידריך שליירמאכר]].
 
בשנת 1807 נקלע לסכסוך קשה עם אביו בשל חוב, ו[[הליך]] אזרחי שנפתח נגדו נמשך עד שנת 1813. ברנה הוכרח לנסוע ל[[אוניברסיטת היידלברג]], כדי שתהיה לאביו שליטה טובה יותר במעשיו. כאן הוא נטש את לימודי הרפואה השנואים עליו ועבר ללמוד [[משפט חוקתי]] ו[[מדע המדינה]], שהיו קשורים לפקולטה לפילסופיה, וקיבל את ה[[דוקטורט]] שלו בפילוסופיה בשנת 1809. הוא נאלץ לעזוב שוב את האוניברסיטה, לאחר ששקע בחובות בהיידלברג.
 
עם הגיעושובו לפרנקפורט, הוא התקבל (1811) לעבודה כ[[אקטואר]] בשירות המשטרה בעיר, אך בשנת 1814 נאלץ להתפטר בגלל יהדותו, לאחר שההגבלות הדתיות חודשו עם מפלת [[נפוליון]]. הדיכוי ממנו סבלו יהודי גרמניה, שאותו חש כעת על בשרו, כמו גם הרעיונות שבערו בו לחירות מדינית כללית בגרמניה הניעו אותו להילחם בשמרנות הפוליטית ובשנאת היהודים שפשטה בגרמניה. הוא פנה לכתיבה ולעיתונות, דרכה ביטא את רעיונותיו בסגנון מושחז ונוקב, והיה לאחד מראשי הלוחמים ב"לו העריצים" שמשלו ב-36 מדינות [[הקונפדרציה הגרמנית]].
 
את דרכו העיתונאית החל בעריכת העיתונים הליברליים בפרנקפורט Staatsristretto ו-Zeitschwingen. בשנות 1818-1821 ערך את Die Wage, [[ירחון]] שהתייחד במאמריו הפוליטיים התוססים ובביקורות רבי העוצמה שנכתבו בעוקצנות תיאטרלית. העיתון דוכא בידי המשטרה וה[[צנזור]], ובשנת 1821 נטל ברנה הפוגה מן העיתונות ופרש לחיים שקטים בפריז, המבורג ופרנקפורט. בתקופה זו נרקמו [[אהבה אפלטונית|יחסים אפלטוניים]] בין ברנה לג'ין וואהל (Wohl), שנמשכו עד יום מותו. וואהל סייעה, סעדה וטיפלה בו בביתה במהלך השנים שקדמו למותו.
 
בשנת 1818 המיר את דתו ל[[לותרניות]], ושינה את שמו זמן קצר לפני הטבילה לקרל לודוויג ברנה, בנימוק שבשמו הקודם ניכר מיד מוצאו היהודי, מה שעלול לפגוע בפעילות ההוצאה לאור שלו. אולם אירועי השעה ומתנגדיו הספרותיים שבו והזכירו את מוצאו. במהלך [[פרעות הפ הפ]] בשנת 1819 יצא להגנת הנרדפים במאמר שכותרתו "לזכות היהודים" (Fuer die Juden), ובפתחו הוא כותב: {{ציטוטון|צריך היה לומר: לזכות הצדק והחירות, אך אילו היו בני אדם מבינים זאת לא היה לי צורך לדבר כאן}}. בתשובה לאחד ממתנגדיו כותב ברנה: {{ציטוטון|מנין לו למר קליין שאני יהודי? שמא מתוך כך שאני מגן על היהודים? וכי צריך אדם להיות יהודי כדי שיהיו לו דעות נוצריות?}}.
שורה 20 ⟵ 21:
==כתביו שתורגמו לעברית==
*'''היהודי הנצחי''', בארנע, לודוויג, נעתק לשפת עבר מאת: אברהם יוסף דצאן, לבוב תרמ"ה (46 עמ')
*'''‫ כתבים‫כתבים נבחרים''', מתרגמים ע"י י"א טריוואש (הוצאת תושיה, ווארשא 1896, 32 עמ')
*'''שחוק מכאיב לב''', ספור אהבים מאת לודוויג בארנע; ונעתק עברית על ידי יוסף בן אהרן מאזעל (ווילנא תרמ"ו, 32 עמ')
==כתביו==