ירושה (משפט עברי) – הבדלי גרסאות

עריכה
מ (החלפת סדר פרמטרים בתבנית מטח)
(עריכה)
[[קובץ:The Daughters of Zelophehad.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרשת הירושה נאמרה בתורה כתשובה ל[[בנות צלפחד]]. (בנות צלפחד עומדות לפני משה - איור)]]
ב[[הלכה]], '''ירושה''' הואהיא אופןהעברה מיידית של העברת קניין מאדם שמת ליורשים, כל נכסיו של המת שייכים מידנכסי עםאדם פטירתושנפטר ליורשיו.
 
==מי היורשים==
על פי ההלכה, יורשיו של האדם הם [[בן|בניו]], ולבנותיו אין כל חלק בנכסים, ורקרק במידה ואין לו בנים [[בת|בנותיו]] הם היורשות. במקרה ואין לו צאצאים כלל, יורשים אותו קרוביו לפי סדר הקירבה, אב, אחים, דודים ובני דודים. אשתו של האדם אינה יורשת אותו.
 
כבר בספר בראשית{{הערה|ט"ו ג'.}} מופיע פסוק על הירושה: {{ציטוטון|וַיֹאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָה זָרַע וְהִנֵה בֶן בֵיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי}}. לפי דין תורה{{הערה|(דברים כ"א ט"ו-י"ז.}}, הבכור נוטל פי שנים ממה שנוטל כל בן אחר. דיני הירושה המפורטים יותר מופיעים בפרשת [[בנות צלפחד]]{{הערה|במדבר כ"ז ח-י"א.}}, ובה סדר העדיפות הקובע מי יורש: בן, בת, אח, אח-האב, ו"שארו הקרוב אליו ממשפחתו".
 
לפי פירוש חז"ל, כשהתורה הציגה את הסדר הנ"ל היא התיחסה רק למצב שבו אבי המוריש -כבר הנו כבראינו מתבחיים: אחרת - האב קודם לאח (כיוצא בכך: אביו החי של האב - קודם לאחי-האב). עוד פירשו חז"ל בתורה כי [[ייבום וחליצה|יבם]] קודם לכולם בירושת אחיו המת, וכי - בכל דיני ירושה - "אח" הוא בהכרח בן-האב (אך לא בהכרח בן-האם).
 
===דיני ירושה מדרבנן===
עוד קיימים דיני ירושה מ"דרבנן": למשל, לפי תקנת חז"ל, [[גר צדק]] יורש את הורהו הגוי. עוד תיקנו חז"ל שכאשר יהודי מת ונכסיו מועטים אז בנותיו מקבלות את הירושה ובניו נותרים לחזר על הפתחים, בעוד שכאשר נכסיו מרובים אז בנותיו מקבלות מן הירושה את החלק המספיק לפירנוסןלפרנסתן (וגם כעשירית מהירושה לצורך נדוניותיהן) ובניו מקבלים את השאר. באשר לירושה המועברת לְבן הזוג - חז"ל נחלקו בשאלה האם מקורה מהתורה או רק מדרבנן.
 
במשפט העברי נדונים גם דיני צוואה, מבחינת "[[מצווה לקיים דברי המת]]". מיסודות דיני הצוואה, שכל צוואה המנוגדת לסדר הירושה האמור בתורה, תקפה רק אם היא מנוסחת ב"לשון של (הענקת) מתנה" - אך לא אם היא מנוסחת ב"לשון של (הורשת) ירושה", אלא אם כן: האדם אשר לו מזַכָה הצוואה, ממוקם - לפי סדר הירושה שבתורה - לא-נמוך יותר מאלו שהיו אמורים לרשת לולי הצוואה, ואז הצוואה תקפה גם אם נאמרה בלשון ירושה - אלא ש"אין דעת חכמים נוחה" מצוואה שכזו כשהיא מקפחת חלק מהיורשים המסודרים בתורה בדרגתו של זה אשר לו מְזַכָּה הצוואה.
במשפט העברי מפורטים גם דיני ירושה נוספים הקשורים לתחומים רבים אחרים שאינם נושקים לנושא הקלאסי הנדון בתורה, שהוא נושא סדר הירושה. רובם של דינים נוספים אלו (ושל שאר דיני ירושה המבארים את אלו המפורשים בתורה), נדונים לראשונה ב[[מסכת בבא בתרא]] פרקים שמיני ותשיעי{{הערה|חל מדף [[s:בבא בתרא קח א|קח]].}}, וכן ב[[מסכת כתובות]], בעיקר בהקשר של זכויות בן הזוג.
 
==משמושמימוש בקבר==
עקרונית גם אדם מת יכול לרשת (בתהליך המכונה בתלמוד: "מישמוש הירושה בקבר", וגם: "ירושה בראוי"), והוא מוריש בכל את הנכסים לבניו או בנותיוףבנותיו למרות שהוא לאאינו קייםבחיים. אך בעל אינו יכול לתבוע את ירושתה של אשתו המנוחה<ref>אין הבעל יורש את אשתו בנחלה הבאה לה ממורישיה כשהיא בקבר, אלא או בנה או בתה יורשה. אם אין לה בן הקרוב למורישה יותר קודם</ref> ובן שמת [ואין לו צאצאים חיים] אינו יורש מאמו, להוריש ממנה בקברו לבנים של אביו המת ושל אֵם אחרת{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קיד|ב}}.}}.
 
עוד פירשו{{מקור}} כי יהודי (וגם יהודייה בכלל זה) יכול להוריש רק כאשר: הוא - או איש שהוליד שושלת-אבות רצופה{{דרושה הבהרה}} של היהודי הנ"ל אשר מסתיימת בו (ואשר כל אחד מֵרכִיביה נֶהֱרָה בהיות הוריו יהודים) - הנו אדם חי או בעל שושלת-צאצאים רצופה אשר מסתיימת בצאצא חי (ואשר כל אחד מֵרכִיביה: נולַד כיהודי לאמו שהייתה האדם הנ"ל, או נֶהֱרָה כיהודי); זאת בעוד אשר (למשל) יהודי שמת ללא צאצאים חיים ושאביו גוי - אינו מוריש ונכסיו [[הפקר]].
2,938

עריכות