תור הזהב של אתיופיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: סולטאן; |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{היסטוריה של אתיופיה}}
'''
את תקופה זו ניתן לחלק לשלוש תקופות עיקריות:
#"תקופת ההתגבשות" שנמשכה בין השנים [[1270]]-[[1314]] כוללת את עלייתו לשלטון של הקיסר [[יקונו אמלק, קיסר אתיופיה|יקונו אמלק]] ומסתיימת במותו של הקיסר [[וואדאם ערד, קיסר אתיופיה|וואדאם ערד]];
#"תקופת הזוהר" הייתה השיא של תור הזהב והתרחשה בין השנים [[1314]]-[[1468]], מעלייתו של הקיסר [[עמדה ציון הראשון]] ועד למותו של הקיסר [[זרע יעקב]];
#"תקופת השקיעה" התרחשה בין השנים [[1468]]-[[1508]] או [[1527]] ובה [[האימפריה האתיופית]] התחילה לשקוע מבחינה תרבותית בגלל ההשפעה האירופאית שהגיעה לאזור, במיוחד מצד ה[[פורטוגזים]], ולאחריה התחילה [[תקופת השפל האתיופית]].
לגבי תאריך הסיום של תור הזהב ישנו וויכוח. חלק מההיסטוריונים מייחסים את סוף התקופה לעלייתו של הקיסר [[לבנה דנגל]], וחלק לתחילת [[מלחמת אתיופיה-אדאל]] ופלישתו של [[אחמד גראן]] ל[[האימפריה האתיופית|אימפריה האתיופית]].
== היסטוריה ==
למרות שקיסרי [[שושלת זאגווה|שושלת הזאגווה]] דגלו בהגנת ה[[נצרות]] ובהישגים האומנותיים שלהם על אף כן, הייתה אי שביעות רצון כללית של העם מהמלכים ב[[לאסטה]] ובמיוחד במה
השושלת החדשה שיקונו אמלק ייסד
[[קובץ:YagbeaSionBattlingAdaSultan.JPG|
תחת שלטונו של יקונו אמלק, המחוזות המרכזים של הממלכה היו [[מחוז טיגראי (היסטורי)|טיגראי]] הצפוני [[מחוז אמהרה (היסטורי)|אמהרה]] המרכזי ו[[שאווה]] הדרומי והיוו את הלב והמרכז הפוליטי גיאוגראפי של הממלכה הנוצרית. המלך החדש החל לגבש שליטה ברמות הצפוניות ולהרוס את המדינות המוסלמיות המקומיות כמו כן את עובדי האלילים שבאזור. הוא נהנה בעיקר מההצלחה הכי גדולה שלו כנגד [[סולטאנות יפאט]], ממלכה הממוקמת דרומית מזרחית לאמהרה שאימה על הדרכים המסחריות בין העיר [[זאילה]] והרמות המרכזיות.
▲[[קובץ:YagbeaSionBattlingAdaSultan.JPG|שמאל|ממוזער|275px|הקיסר יאגבה ציון (משמאל), נלחם ב[[סולטאנות אדאל]]]]
[[קובץ:Saaylac.jpg|שמאל|ממוזער|275px|חופה של [[זאילה]] עיר הנמל האסטרטגית.]]▼
עקב מותו של יקונו אמלק ב [[1285]], בנו [[יאגבה ציון, קיסר אתיופיה|יאגבה ציון]] ירש אותו והומלך למלך החדש. שלטונו ייצג בעיקר מאבקים קבועים בין ילדיו של יאגבה ציון לבין נכדיו האחרים של יקונו אמלק, בסביבות שנת [[1300]] כל הזכרים צאצאיו של יקונו אמלק להוציא בניו של יאגבה ציון נכלאו בפסגת הר שהגישה אליו הייתה קשה אזור זה נשמר על ידי חיילים הנאמנים למלך. כאשר המלך מת, כל בניו הוכנסו גם למעצר להוציא יורשו. שיטה זו נמשך עד שבית הסוהר המלכותי הושמד בתחילת [[המאה ה-16]].
נכדו של יקונו אמלק, עמדה ציון, השיג שליטה על כל המחוזות הנוצריים של הממלכה וגם על ידי התפשטות לאזורים הסמוכים של [[שאווה]], [[גוג'אם]], ו[[דאמוט]] ולתוך המחוזות של ה[[אגאווים]] בתחומה של [[אגם טאנה]]. הוא הקדיש גם הרבה תשומת לב לקמפיינים צבאיים כנגד המדינות המוסלמיות במזרחה ובדרום מזרחה של [[אמהרה]], כמו סולטאנות [[יפאט]], שאיימו על הממלכה הנוצרית, וכנגד [[ההאדיה]] וה[[סידמאים]] בדרום מערב [[שאווה]]. הניצחונות האלה נתנו לו שליטה ברמות המרכזיות ושיפרו את הסחר עם המדינות סביב [[ים סוף]] ו[[האוקיינוס ההודי]]. כיבושים אלו עזרו להתפשטות הנצרות ברמות הדרומיות.
בתחילת [[המאה ה-13]], אחת הבעיות הראשיות של הממלכה הנוצרית, שנשלטה עלח ידי ה[[אמהרים]] הייתה האיום המוסלמי. כל מזרח [[קרן אפריקה]] וממערב ל[[רמת אתיופיה]] היו מוסלמים ולמעשה הקיפו את אתיופיה כמה מהעמים האלוי הקימו סולטאנויות עצמאיות משלהם כמו [[יפאט]] שהייתה ממוקמת בגבעות שוואה הצפון מזרחיות, וריכוז מוסלמי בעיר [[הראר]]. בעמקים דרך ים סוף היה שני עמים מוסלמים משמעותיים ה[[סומלים]] וה[[עפרים]]. יפאט הציג את האיום העקרי לממלכה הנוצרית, אך לבסוף הובסה על ידי [[עמדה ציון הראשון, קיסר אתיופיה|עמדה ציון]] באמצע [[המאה ה-14]] לאחר סכסוך מתמשך. במשך הסכסוך הזה, יפאט נתמכה על ידי אפוטרופוס מוסלמי, אך בדרך כלל העמים המוסלמים הקימו מדינות קטנות ולא משמעותיות. רבים מהם היו דוברי שפה [[שפות כושיות|כושית]], שלא כמו דוברי [[שפות שמיות|השמית]] של [[הראר]].
|