ירושה (משפט עברי) – הבדלי גרסאות

לפי פירוש חז"ל, כשהתורה הציגה את הסדר הנ"ל היא התיחסההתייחסה רק למצב שבו אבי המוריש כבר אינו בחיים: אחרת - האב קודם לאח (כיוצא בכך: אביו החי של האב - קודם לאחי-האב). עוד פירשו חז"ל בתורה כי [[ייבום וחליצה|יבם]] קודם לכולם בירושת אחיו המת, וכי - בכל דיני ירושה - "אח" הוא בהכרח בן-האב (אך לא בהכרח בן-האם).

יורשי הבעל, אינם יורשים את אשתו לאחר שנפטר{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קיד|ב}}.}}. ה[[ראשונים]] נחלקו מנין יודעת הגמרא דין זה. לפי שיטת [[ריב"ם]], [[סברא]] הוא, שהרי ירושת הבעל מאשתו אינה מכח קורבה רגילה אלא מכח קרובה מיוחדת הנקראת "שארות" שהיא קורבה הבאה מחמת נישואין, והשארות היא רק בעודם חיים יחד, ולכן רק הנכסים שהותירה בחייה יורש הבעל, ולא הנכסים שקיבלה לאחר מכן. על כך מקשה [[ר"י]], שמצינו שהבעל נקרא "שאר גם לאחר מיתת האשה{{הערה|{{בבלי|יבמות|נה|ב}}.}} ולכן פירש [[ר"י]], שסברא היא, מכיוןמכיוון שדין משמוש נלמד מפסוק שמדובר שם אודתו קרובים ביולוגיים, לא ניתן להסיק מכך גם לגבי קרוב שהוא רק מחמת "שארו". על כך מקשה ה[[רשב"א]] מבעלי התוספות, אם כן מדוע צריך פסוק שאין הבעל יורש את אשתו כשהיא בקבר. ולכן פירש ה[[רשב"ם]], שאין זו סברא כלל, אלא מכך שיש פסוק המלמד שאין הבעל יורש את אשתו כשהיא בקבר, מוכח ונראה שאין משמוש בירושה הבאה מחמת "שארות", ולכן גם כאשר הבעל מת אין יורשיו יורשים את אשתו דרכו.

מסיבה זו, אם האם נפטרה, אין לומר דין משמוש, כדי שעל ידו ינחיל הבן שמת את הירושה לאחים מצד האב, מכיוןמכיוון שאין דין משמוש של שארות בקבר.

חכמי הגמרא{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קכד|ב}}.}} התלבטו מה ההלכה בנוגע לשטר הלוואה, האם כאשר ההלוואה שולמה היא נחשבת כדבר חדש או לא, מכיוןמכיוון שכבר היה בידי האב את השטר שעל ידו היה לו כוח משפטי לגבות את החוב, חכמי ארץ ישראל סברו שההלואה אינה נקראת כנכסים חדשים, אבל מסקנת הגמרא היא כחכמי בבל, שהלוואה נקראת ראוי ואין הבכור יורש בהם פי שנים.

אם הבכור נטל חלק בנכסים כמו אח פשוט שאינו בכור, הוא הוכיח בזאת כי הוא מוותר על חלקו, אם כי בזאת נחלקו שתי תלמידיו של [[רבא]] על גדר הדבר: לפי [[רב פפא]] בשם רבא, הויתורהוויתור הוא רק על אותו חלקת קרקע שבה נטל הבכור באופן שווה, ולדעת [[רב פפי]] בשמו של רבא, הויתורהוויתור הוא בכל חלקי הירושה. המחלוקת בין שני תלמידיו של רבא, נעוצה במחלוקת יסודית בקשר לחלק הבכורה, האם יש לבכור זכות בחלק הבכורה שבירושה גם לפני חלוקת הירושה, או לא. אם יש לבכור זכות בירושה גם לפני החלוקה - הוא יכול למחול על חלק זה, אך אם אין לו כלל זכות בחלק הבכורה, אין מועיל וויתרו על חלקי הנכסים שלא חולקו בין האחים, ורק על חלקו הם מועילים. פסק ההלכה נפסק כרב פפי, שי שלבכור זכות גם קודם חלוקה{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קכו|ב}}.}}..

מכיוןמכיוון שאדם שקיבל מתנה מ[[שכיב מרע]] חשוב כיורש, לא יכולים יורשיו האחרים למחול את מחוב, שכן מקבל המתנת שכיב מרע גם הוא חשוב כיורש לעניןיןלענייןין החוב, וקניינו הוא מוחלט{{הערה|על פי הסבר תוספות ב{{בבלי|כתובות|יט|א}}.}}.

ההלכה נידונת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|לח|א}}.}} כאשר יש שני יורשים אפשריים לאדם שמת, האחד הוא יורש וודאי - בן של המת, והשני ספק אם הוא יורש או לא. עובדה כזו מתרחשת כאשר בנו של המת נפטר בחייו, והאח [[ייבום|ייבם]] את נכסי ה[[אלמנה]] כאשר לא ידוע אם היא [[מעוברת]] או לא, ולאחר זמן נולד [[בן]] שספק אם הוא בנו של הייבם או בנו של האח המת. כאשר מתבצעת חלוקה בנכסי הסבא, מתמודד הנכד מול הבן. בעוד שהבן - הוא האח הייבם, אומר שהוא היורש היחיד, שכן הנכד הוא למעשה בנו שנולד לו לאחר הייבום, טוען הנכד שהוא בנו של האח המת, ולכן הוא יורש את הסבא [[משמוש|מכח אביו]]. במקרה כזה קובעת הגמרא, שמכיוןשמכיוון שהייבם הוא בוודאי יורש של הסבא, ואילו הנכד הוא רק מספק יורש, אין ספק מוציא מידי וודאי, ומכיוןומכיוון שהייבם הוא בוודאי יורש הוא נחשב ל[[מוחזק]] בכל הנכסים, [[המוציא מחבירו עליו הראיה|עד שיביא הנכד ראיה]] שגם הוא יורש.

* [[יוסף ריבלין (פרופסור)|יוסף ריבלין]], '''הירושה והצוואה במשפט העברי''', הוצאת [[אוניברסיטת בר -אילן]]{{הערה|1=[http://www.biupress.co.il/website/index.asp?id=295 דף הספר]}}