מנחם לוין – הבדלי גרסאות

הוסרו 491 בתים ,  לפני 11 שנים
עריכה
(עריכה)
(עריכה)
|הערות=
}}
פרופ' '''מנחם לוין''' ([[26 במרץ]] [[1918]], סוקולי, [[פולין]] -[[י"ג בניסן]] [[ה'תרע"ח]] - 18 פברואר 2011, י"ד אדר א' תשע"א, ירושלים, ישראל) היה [[מדען]] [[ישראלי]].
 
הישגיו המדעיים של לוין בשנים האחרונות ולאורך שבעים שנות מחקרו הציבו אותו בחזית המחקר של מדעי ה[[פולימר]]ים והסיבים וה[[ננוטכנולוגיה]]. לוין עמד בראש מחקר במכון הפוליטכני של [[אוניברסיטת ניו יורק]]. ב-2009 נתמנה כעורך ראשי של ה[[אנציקלופדיה]] רבת הכרכים למדע ולהנדסה של סיבים (Encyclopedia of Fiber Science and Engineering) בהוצאת Wiley שב[[ניו יורק]], שבמסגרתה היה אחראי למספר רב של עורכים ועורכי משנה. לזכותו של לוין נזקפו כשלושים [[פטנט]]ים, ופרסומם של מאות מאמרים בכתבי עת מדעיים. יצא לאור בעריכתו הירחון המדעי הבינלאומי Polymers for Advanced Technologies{{כ}} (PAT), שלו מועצת מערכת בת שישים מדענים ידועי שם מרחבי העולם. הירחון הנזכר נחשב ליוקרתי ביותר בעל Impact factor (גורם השפעה) גבוה, המציב אותו בוועדות המקצועיות שבאוניברסיטאות הנחשבות ככתב עת מן השורה הראשונה. מטעם הירחון נערכים מידי שנתיים במרכזים שונים בעולם כינוסים מדעיים בינלאומיים רבי משתתפים בהם שימש לוין כיו"ר, יו"ר עמית או יו"ר כבוד. על אף שבשנת [[2004]] איבד את מאור עיניו כתוצאה ממחלת ה[[גלאוקומה]], המשיך לוין בעבודתו, הרצה והציג מצגות של נתונים מתחדשים, פרי מחקריו בכנסים שונים ברחבי הגלובוס.
 
==תולדות חייו==
לוין נולד ב[[שטעטל|עיירה]] [[סוקולי]] שבפולין בשנת 1918,שב[[פולין]] והתחנך עד [[1933]] בבית הספר "[[תחכמוני (בית ספר)|תחכמוני]]" ובגימנסיה העברית "[[תרבות (רשת חינוך)|תרבות]]" שב[[ביאליסטוק]]. בשנת 1933 עבר ל[[לודז']] וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה של [[יצחק קצנלסון]]. בשנת [[1926]] הצטרף לתנועת הנוער [[בית"ר]], ופעל בה כ[[מדריך נוער|מדריך]] וכ[[מפקד (תפקיד)|מפקד]] עד [[העלייה החמישית|עלייתו ארצה]] ב-[[1937]] כסטודנט ל[[כימיה]] ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}}. בין השנים 1935–1937 סייע ל[[זאב ז'בוטינסקי]] בעת ביקוריו ב[[לודז']] בארגון הרצאותיו בפני יהודי פולין, שבהן קרא ליהודים לעזוב את פולין ללא דיחוי ולעלות ארצה. כן שימש כסגן מפקד קן בית"ר בלודז' וקצין מחוז לודז'. עם עלייתו הצטרף ל[[אצ"ל|ארגון הצבאי הלאומי]] והקים יחד עם עוד שלושה סטודנטים מעבדה מחתרתית לחומרי מלחמה. ביוני [[1939]] נאסר לוין על ידי [[מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט|הבולשת הבריטית]], [[עינויים|עונה]] קשות על ידה, ונשפט במשפט צבאי ל-4 שנות [[מאסר]] עם [[עבודת פרך|עבודות פרך]]. ישב בבית הסוהר ב[[ירושלים]], ב[[מחנה המעצר בעתלית]], ב[[כלא עכו]] ובבית הכלא שב[[מזרע]]. עם שחרורו מהכלא בשנת 1942 שב לפעילות ב[[אצ"ל]].
 
בעזרתו של [[יהודה לייב מאגנס]], נשיא האוניברסיטה העברית, המשיך את לימודיו באוניברסיטה, קיבל [[תואר מוסמך]] בכימיה ב-[[1945]] ותואר [[דוקטור]] ב-[[1947]]. בשנה זו הצטרף ל[[חיל המדע]] (חמ"ד) של ארגון [[ההגנה]], והמשיך ב[[צה"ל]]. שירת בצה"ל עד 1950, ובמסגרת זו השתתף בהקמת מחלקת המחקר של [[חיל האוויר]] שזה עתה הוקם, וניהל את המעבדות לבדיקות דלק ואריגים.
על מנת למצוא בסיס כלכלי להתיישבות יהודית באזור [[הערבה]], שבו נמצאו ריכוזי [[מי תהום]] מלוחים בלבד, יזם לוין [[סקר]] נרחב של צמחי הבר הגדלים בערבה על מקורות מים אלה, ומבין הצמחים שנחקרו התבלט צמח ה[[סמר (צמח)|סמר]] (Juncus). במחקר הכימי והטכנולוגי של הצמח התגלה כי סיבי הסמר הם בעלי תכונות מיוחדות המתאימות לייצור [[נייר]]ות משובחים.
 
כתוצאה מהמחקר הוקמה חברת "צמחי המדבר" על ידי [[השקעה|משקיעים]] מ[[ארצות הברית]]. החברה הקימה [[מטע]] של 300 דונם שהושקו במי תהום מלוחים באזור [[יטבתה]], בקרבת הגבול עם [[ירדן]]. המחקר הכימי של עצי היער שבוצע על ידי לוין ועוזריו בפעם הראשונה בארץ כלל את ה[[אקליפטוס]] רוסטרטה, [[אורן ירושלים]], ה[[אשל]], ה[[צפצפה (עץ)|צפצפה]] ועוד. המחקר עסק בהרכב הכימי של העצים, בתכונות הטכנולוגיות של הסיבים, בתהליכי הפקתם, ובהתאמתם לייצור סוגים שונים של נייר. מחקר אחר שנוהל על ידי לוין עסק בכימיה ובשימושים של שיחי ה[[גומא פפירוס|גומא]] שגדלו ב[[ביצת החולה]] לפני [[ייבוש החולה|ייבושהּ]] וכתוצאה עובדה שיטה תעשייתית לייצור לוחות בידוד מהגומא. מחקר נוסף שנוהל על ידי לוין בוצע על שימושים תעשייתיים של צמחי האגבה שניטעו בשנות ה-60 על שטחים נרחבים בדרום הארץ על ידי [[הקרן הקיימת לישראל]]. במחקר זה פותחו שיטות להפקת חומרים כימיים שונים מן הפסולת שנשארה אחרי הפקת סיבי הסיזאל, שביניהם בלטבהם ההקוגנין המשמש כחומר מוצא לייצור תרופות [[סטרואיד]]יות.
 
בשנת [[1951]] הקים לוין את האיגוד לחקר טקסטיל בשיתוף עם התעשיינים לשם ביצוע פעולות מחקר לפיתוח התעשייה בארץ. היה זה איגוד המחקר הראשון ולאחריו קמו איגודים דומים בשטחי תעשייה אחרים.
בשנת [[1953]] יזם את הקמת "המכון לסיבים ומוצרי יער" (ששמו הוסב לאחר מכן ל-"המכון הישראלי לסיבים"), וניהל אותו עד שנת [[1986]]. המכון התקיים עד [[1998]]. במכון פעלו מחלקות אחדות ובוצעו בו מחקרים בתחומי הפולימרים, הסיבים הטבעיים והסינתטיים, הנדסה מכנית, כימיה של תהליכי אשפרת אריגים ושל תוספים כימיים לשימוש תעשייתי, דטרגנטים וניקוי, פיזיקה של סיבים ואריגים, שימושי סיבים ברפואה וביוטכנולוגיה, עמידות ביולוגית של מוצרים סיביים, חיסון פולימרים ואריגים נגד אש, ועוד. תפקיד מרכזי של המכון היה סיוע לתעשיית הטקסטיל ותעשיות קלות נוספות שהיו בראשיתן וסבלו ממחסור בידע ובבעלי מקצוע. הסיוע התבטא בייעוץ טכנולוגי, פתרון בעיות ייצור, בדיקות איכות המוצרים והכנת תקנים. למרות ההשקעות הנרחבות של ממשלת ישראל בהקמתם של מפעלי טקסטיל, בלט המחסור בחינוך מקצועי, במומחים, ובתשתית טכנולוגית. לוין נרתם לפתרון הבעיה ועיבד תוכניות מפורטות לחינוך של מומחים לתעשייה ברמה גבוהה. בהתאם לכך יזם לוין ב-[[1968]] את התקשרות המכון עם האוניברסיטה העברית בהסכם אפילייציה. תוכניות לימודים שלאחר התואר הראשון שכללו לימודי דיפלומה (שנה אחת) וכן לימודי מוסמך וד"ר ושבוצעו במעבדות המכון היוו חוג לימודים לכימיה של פולימרים וטקסטיל באוניברסיטה העברית. חוג זה, שלוין עמד בראשו, היה מן הראשונים בעולם בתחום. למעלה מ-150 בוגרי החוג נקלטו במפעלים רבים בארץ בשטחי תעשייה שונים וסייעו רבות בפיתוחם. החוג לכימיה של פולימרים וטקסטיל פעל עד שנות ה-90. לוין לימד קורסים של תואר שני ומעלה באוניברסיטה העברית בנושאים של כימיה וכימיה פיזיקלית של פולימרים וסיבים, ותהליכי ייצור כימיים, וכן הנחה עבודות מוסמך ודוקטור רבות.
 
תוצאות המחקרים שנזכרו לעיל הועברו לארגון המזון והחקלאות וכן לארגון לסיוע טכני של האו"ם. בשנים 1956–1968 לוין שיתף פעולה עם גופים אלה ואף התמנה ליו"ר קבוצת מומחים בנושא עץ ופלסטיקה. לוין השתתף בדיונים על פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים מעץ ומחומרי פסולת חקלאית. ב[[שנות ה-80]] שימש כיועץ לממשלת [[ברזיל]] בנושא פיתוח ה[[אתנול]] כדלק למכוניות במקום הבנזין. כמו כן תיכנן הקמת מכון טכנולוגי בסלבדור-בהייה בצפון מזרח ברזיל.
 
מבין המחקרים הרבים שניהל לוין בשנות עבודתו כמנהל המכון הישראלי לסיבים נמנים מחקרי ה[[ברום]], המחקרים שטיפלו בבעיות מבנה הכימי ומורפולוגי של [[צלולוזה]], [[פוליאסטר]], פוליאמיד, פוליולפינים, שינוי המבנה הגבישי של פולימרים, חימצון, הלבנה ובליית פולימרים, מחקרים לחיסון אש של פולימרים ועוד.
מקום מרכזי בפעילותו של לוין תפסו מחקרי ה[[ברום]]. המחקרים כוונו לגילוי ופיתוח שימושים חדשים לברום הנמצא בכמויות גדולות במי [[ים המלח]] והפקתו יחסית קלה. המחקרים כללו בנוסף לכימיה הבסיסית של התרכובות השונות של ברום, שימושים תעשייתיים חדשים שאיפשרו להרחיב את הייצור והשיווק של הברום וכך לתרום לכלכלת המדינה. במסגרת מחקרים אלו פותחה טכנולוגיה חדשה של הלבנת אריגים בתעשיית הטקסטיל וכן להלבנת תאית (pulp) לייצור נייר וקרטון. טכנולוגיה מרכזית אחרת כללה את השימוש בברום ותרכובותיו לחיסון חומרים פולימריים דליקיים בפני אש. לוין היה בין הראשונים בעולם בפיתוח טכנולוגיה זו והמצאתו לחיסון נגד אש של עץ ומוצריו על ידי הכנסת הברום לתוך המבנה הכימי של העץ זכתה לפרסום רב בעולם. הטכנולוגיה של השימוש בברום ותרכובותיו לחיסון בפני אש של פולימרים פותחה במשך השנים ומוצרי ברום למטרה זו הגיעו לייצוא שנתי של מאות מיליוני דולרים. שימושים אחרים של ברום שנחקרו על ידי לוין וקבוצתו עסקו גם בשימושים בשדה הרפואה והביוטכנולוגיה.
 
לוין שימש פרופסור אורח במספר אוניברסיטאות, ביניהןבהן באוניברסיטת קרוליינה הצפונית ברולי (1974, 1977), ב[[אוניברסיטת קיוטו]] ב[[יפן]] (1978, 1983), ובאוניברסיטה הפוליטכנית בברוקלין (1982-1985), כיום המכון הפוליטכני של אוניברסיטת ניו יורק. לוין הרצה מאות הרצאות מוזמנות באוניברסיטאות, מכוני מחקר ציבוריים ותעשייתיים, ובכינוסים מדעיים בינלאומיים בארצות רבות. כמו כן שימש כמנהל המחקר של חברת הענק J.P. Stevens בניו ג'רזי בשנת השבתון שלו, 1969-1970.
 
בשנים 1974-1989 שימש לוין חבר בוועדת המחקר של לשכת [[המדען הראשי]] שיזמה ומימנה את יצירת תעשיית הטכנולוגיה העילית בישראל וכן שימש כחבר במועצה הטכנולוגית של מדינת ישראל. לוין שימש גם נציג לאומי בוועדה למאקרו מולקולות של האגודה הבינלאומית לכימיה טהורה ושימושית (IUPAC).
 
עם צאתו לגמלאות ב-1986 הוזמן לוין על ידי פרופ' הרמן מרק לשמש פרופסור למחקר במכון הטכנולוגי של אוניברסיטת ניו יורק. מאז מבלהבילה לוין חלק מזמנו בארצות הברית. בתפקידו זה מפתח לוין פעילויות חדשות. ב-1987 לוין אירגן ושימש כיושב ראש של הכינוס הבינלאומי הראשון על "פולימרים וטכנולוגיות מתקדמות" שהתקיים בירושלים. בהמשך לכינוס זה ייסד לוין ב-1990 את הירחון המדעי "פולימרים לטכנולוגיות מתקדמות" (Polymers for Advanced Technologies) המתפרסם על ידי מו"לות Wiley שהוא כיום אחד הירחונים החשובים ביותר בתחום הפולימרים. בהתבסס על הירחון הפעיל לוין שורת סימפוזיונים בינלאומיים שנערכו אחת לשנתיים במקומות שונים בעולם, כגון אוקספורד, אנגליה (1993), פיזה, איטליה (1995), לייפציג, גרמניה (1997), טוקיו, יפן (1999), אילת, ישראל (2001), פורט לאודרדייל, פלורידה (2003), בודפשט, הונגריה (2005), שנגחאי, סין (2007), וירושלים, ישראל (2009). כינוסים אלאאלו, בהם לוין שימש כיו"ר, יו"ר-עמית או יו"ר כבוד, זוכים לפרסום רב ובכל אחד מהם משתתפים מאות רבות של מדענים מכל העולם.
 
ב-[[1990]] ייסד לוין את הכינוס הראשון על "התפתחויות חדשות בתחום חיסון האש של חומרים פולימריים"(Recent Advances in Flame Retardancy of Polymeric Materials) שהתקיים בחודש מאי בסטמפורד, קונטיקט שבארצות הברית. מאז התקיימו 20 כינוסים שנתיים באותו הנושא שלוין שימש בהם כיושב ראש. כינוסים אלא הכוללים ארבעים הרצאות מוזמנות כל אחד על ידי מדענים מומחים מ-20 מדינות מיסדו את תחום חיסון האש של פולימרים כאחד התחומים החשובים במדע הפולימרים.
לוין פרסם 175 חיבורים מדעיים בכתבי-עת מדעיים מבוקרים ו-20 ספרים מדעיים על כימיה וטכנולוגיה של פולימרים וסיבים שפורסמו על ידי הוצאות דקר, פלנום וויילי. ב-[[2008]] לוין גם פרסם ספר אוטוביוגרפי בעברית, "מגילת מנחם", שפורסם על ידי מכון ז'בוטינסקי ומכיל 460 עמודים. כמו כן אושרו לו 29 פטנטים בארצות הברית, אירופה, יפאן וישראל. ב-2009 הוזמן לוין לשמש כעורך ראשי של האנציקלופדיה החדשה על מדע והנדסה של סיבים (Encyclopedia of Fiber Science and Engineering) שתכלול כרכים רבים ותפורסם על ידי חברת ויילי.
לוין היה נשוי לאסתר רחל לבית יואכימוביץ. להם שלושה ילדים – דורית דינור, ד"ר יצחק לוין, וד"ר יהודית וייסינגר.
 
נפטר בביתו שבירושלים ביום שישי, 18 בפברואר 2011.
[[קטגוריה:לוחמי האצ"ל]]
[[קטגוריה:סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: מתמטיקה ומדעי הטבע]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]
2,938

עריכות