תוכנית בניין עיר – הבדלי גרסאות

'''תוכנית בניין עיר''' או ב[[ראשי תיבות]] '''תב"ע''' היא מסמך בעל תוקף חוקי שנועד להסדיר את השימוש בקרקע בשטח נתון כלשהו. המונח "תוכנית בניין עיר" הוא שגור בלשון הדיבור, אך אינו מוכר בחוק, שם הוא מכונה בפשטות "תוכנית". הקביעה המשמעותית ביותר בחוק לגבי "תכניתתוכנית" היא זו שנקבעה בסעיף 145 בחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, אשר בה נאמר כי אין לבצע (כמעט) כל פעולה במקרקעין אלא אם כן נתנה הועדההוועדה המקומית היתר לכך, והועדה לא תיתן את ההיתר אלא על פי הקביעות ב'''תכניתתוכנית'''. החוק גם מבחין בין כמה סוגים של תכניות, וקובע את ההירארכיה ביניהן: החשובה ביותר היא תכניתתוכנית המתאר הארצית, והאחרונה בהירארכיה היא תכניתתוכנית מפורטת בסמכות הועדההוועדה המקומית. תוכנית בניין עיר מורכבת משני מסמכים עיקריים - [[תשריט]] ותקנון, וכן ניתן לצרף אליה מסמכים נוספים הקרויים "נספחים".

ה[[תשריט]] הוא מסמך גרפי (משורטט) הכולל, בחלקו העיקרי,[[מפה]] של המצב המוצע באותה תכניתתוכנית. ה[[מפה]] הערוכה על רקע [[מפת מדידה]] ועליה מסומנת חלוקת הקרקע ליחידות קניין (מגרשים, או תאי שטח), יעודיייעודי הקרקע בכל אחת מיחידות הקניין, התווית דרכים ותשתיות אחרות, קביעת קווי בניין, ועוד. כל הסימנים המסומנים על ה[[מפה]] מוגדרים ב[[מקרא]] המשורטט מימין למפה, ומשמעותם של כל הסימנים הללו מובהרת בהוראות התוכנית (התקנון).

התשריט (כמו גם הוראות התכניתהתוכנית) נערך בהתאם להוראות נוהל מבא"ת של משרד הפנים, אשר מגדיר מהי תכולת התשריט הנדרשת, הנחיות לעריכת מפת המדידה, תבנית מוגדרת להוראות התוכנית ורשימה סגורה של יעודיייעודי קרקע.

בהתאם לשיטה שפותחה כבר בתחילת [[המאה העשרים]] הנקראת איזוראזור (Zonning), יש לסמן על התשריט את האזורים שבהם תותר בנייתם ו/או הפעלתם של יעודיםייעודים שונים, לפי קוד צבעוני המזהה את היעודים. לדוגמאלדוגמה: השטחים שייצבעו בתשריט בצבע צהוב מסמנים כי בשטח, באותם שטחים ניתן לבנות מבנים שישמשו למגורים. שטחים שייצבעו בתשריט באדום מסמנים כי בשטח ניתן יהיה לפתח שם דרך. וכן הלאה. ניתן גם לקבוע שטחים שבהם ניתן להפעיל/לבנות כמה וכמה יעודיםייעודים (תמהיל), ואזורים אלה יסומנו על פי רוב באמצעות קווים בצבעים שונים לסרוגין (פיז'מה).

מחברי נוהל מבא"ת חישבו כי אם הם ירצו לאפשר כל תמהיל אפשרי, מכל שני יעודיםייעודים ומכל שלושה יעודיםייעודים שקיימים בנוהל מבא"ת, הם יצטרכו למצוא דרך לסמן כמה מאות אלפי תמהילים אפשריים. כדי להמנעלהימנע מכך, בחרו מחברי הנוהל בשיטה משולבת: תמהילים פופולאריים (כמו מסחר ומשרדים, לדוגמה)יקבלו סימון רגיל של פיז'מה, ואילו תמהילים שהנוהל לא מציע סימון עבורם יסומנו על ידי עירוב (צביעה לסירוגין) של היעודים העיקריים באותה קטגוריה. כך למשל שטח שבו מוצע לאפשר בניה של תחנת תדלוק (אחד היעודים בקבוצת יעודיייעודי ה'''תחבורה''') ומחסנים (אחד היעודים בקבוצת יעודיייעודי ה'''תעסוקה''') לא ייקרא "תחנת תדלוק ואחסנה" אלא "'''תחבורה ותעסוקה'''", על שם היעודים העיקריים בקטגוריות הרלבנטיותהרלוונטיות. הפירוט המלא של השימושים המותרים באותו תמהיל יפורטו בהוראות התכניתהתוכנית (התקנון).

'''נוהל מבא"ת''' קבע, בין היתר, כי את החלוקה ליחידות קניין בתשריט יש לציין על ידי הסימון של '''תאי שטח'''. גם המושג '''תאי שטח''' איננו מוכר בחוק, והכוונה היא בעצם ליחידת סימון גרפית (יחידת צביעה). מחברי נוהל מבא"ת מצאו כי במרבית הגדולה של המקרים כל '''מגרש''' (יחידת קניין מוצעת בתכניתבתוכנית) יסומן גם כיחידת צביעה ('''תא שטח''') ולפיכך אין צורך לסמן בתשריט גם את המגרשים וגם את תאי השטח. נקבע, לפיכך, כי בתשריט יסומנו רק תאי השטח, אך הדבר איננו מוציא מכלל שימוש את הביטוי '''מגרש''' המוכר בחוק.

* [[תכניתתוכנית מפורטת]]