תנועה בראונית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: דיוק |
מ בוט החלפות: מסוים; תשומת לב-; |
||
שורה 15:
באותה תקופה, טבעו האטומי של החומר היה עדיין רעיון שנוי במחלוקת. איינשטיין וסמולוצ'ובסקי הבחינו כי אם התאוריה הקינטית של הנוזלים היא נכונה, אזי מולקולות המים ינועו באקראי. לכן, חלקיק קטן יקבל מספר אקראי של פגיעות בכוח אקראי בכל פרק זמן קצר. הפצצה אקראית זו על ידי מולקולות הנוזל, יגרמו לחלקיק קטן מספיק לנוע בדיוק באופן שתואר על ידי בראון. תיאודור סוודברג ביצע הדגמות חשובות של תנועה בראונית ב[[קולואיד]]ים, ופליקס ארנהאפט – של חלקיקי [[כסף (יסוד)|כסף]] באוויר.
ב-[[1926]] זכה [[ז'אן בפטיסט פרין]] {{אנ|Jean Baptiste Perrin}} ב[[פרס נובל לפיזיקה]], במידה רבה עבור החישוב של [[מספר אבוגדרו]] במספר שיטות, שביניהן חישובים המבוססים על תנועה בראונית. ב-[[1923]] נתן [[נורברט וינר]] את ההגדרה המתמטית של תנועה בראונית, כמערכת סטוכסטית
בתחילת שנות השבעים השתמשו [[פישר בלק]], [[מיירון שולס]] ו[[רוברט קרהרט מרטון]] בכלים אלה כדי לבנות את [[נוסחת בלק-שולס]] לחישוב מחירי [[אופציה|אופציות]], בשלה זכו שני האחרונים ל[[פרס נובל לכלכלה]] לשנת [[1997]].
| |||