הבדלים בין גרסאות בדף "רביעיית מיתרים"

מ
בוט החלפות: תמונה; יוהאן; תרגום מאפיין thumb;
(תרגום מהוויקיפדיה האנגלית, סיום עבודה)
מ (בוט החלפות: תמונה; יוהאן; תרגום מאפיין thumb;)
'''רביעיית כלי קשת''' או '''רביעיית מיתרים''' היא הרכב [[מוזיקה קאמרית|קאמרי]] של ארבעה [[כלי קשת]], כשההרכב הנפוץ ביותר כולל שני [[כינור|כנורות]], [[ויולה]] ו[[צ'לו]]. המונח "רביעיית מיתרים" יכול להתייחס גם ליצירה, שנכתבה להרכב כזה.
[[Imageתמונה:String quartet.JPG|left|thumbממוזער|200px|רביעיית מיתרים]]
 
== היסטוריה ==
מאז [[המאה ה-18]] הייתה רביעיית המיתרים לאחד ההרכבים הקאמריים החשובים ביותר, וה[[מלחין|מלחינים]] שכתבו מוזיקה קאמרית הרבו לכתוב להרכב זה. מבנה הרביעייה הקלאסית היה על פי רוב בן ארבעה פרקים, הראשון והאחרון מהירים והפנימיים כוללים פרק איטי ופרק בצורת מחול, כגון [[מינואט]] או [[סקרצו]], בסדר בלתי מחייב. מבנה זה מזכיר את מבנה ה[[סימפוניה]]. שינויים מרחיקי לכת למבנה זה הופיעו כבר ברביעיות המיתרים האחרונות של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. "הפוגה הגדולה" של בטהובן היא יצירה בעלת פרק ארוך אחד. ה[[הרמוניה]] שלה וצליליה בלטו כל כך בייחודם והיו חריגים כל כך לזמנם, שבהופעת הבכורה שלה ביטא חלק מן הקהל את מחאתו ביציאה המונית מן האולם. מלחיני [[המאה ה-20]] התנערו ברובם מן המבנה המסורתי של רביעיית המיתרים, אם כי פה ושם קיימות דוגמאות הסותרות קביעה זו.
 
[[File:Allegrakwartet.jpg|thumbממוזער|250px|רביעיית המיתרים "אלגרה" באולם [[קונצרטחבאו]] ב[[אמסטרדם]])]]
 
[[יוזף היידן]] הביא את רביעיית המיתרים אל קדמת הבמה, לאחר שגילה צורה זו בדרך מקרה.<ref name="Finscher 2000, 398">Finscher (2000, 398)</ref> בשנים 1755-57 עבד המלחין הצעיר אצל הברון קרל פון יוזף אדלר פון פירנברג, באחוזתו הכפרית בוויינצירל, כשמונים קילומטרים מו[[וינה]]. הברון רצה במוזיקה, והנגנים שעמדו אותה שעה לרשותו של היידן כללו שני כנרים, ויולן וצ'לן. כך מתאר ה[[ביוגרפיה|ביוגרף]] המוקדם של היידן, [[גיאורג אוגוסט גריזינגר]] את סיפור המעשה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הנסיבות הבאות, האקראיות לחלוטין, הניעו אותו לנסות את מזלו בחיבור רביעיות מיתרים. ברון בשם פירנברג החזיק באחוזה בוויינצירל, מרחק תחנות אחדות מווינה, ומדי פעם היה מזמין את הכומר שלו, את המנהל שלו, היידן, ואת אלברכטסברגר (אחיו של ה[[קונטרפונקט|קונטרפונקטיסט]] הנודע [[יוהןיוהאן גיאורג אלברכטסברגר]]) לנגן עמו להנאתם. פירנברג ביקש מהיידן לחבר משהו, שארבעת החובבים הללו יוכלו לנגן. היידן, שהיה אז בן שמונה-עשרה,<ref>This would put the date earlier, around 1750; Finscher as well as Webster and Feder judge that Griesinger erred here.</ref> נענה לאתגר ויצר את הרביעייה הראשונה שלו. השבחים שזכתה להם מיד עם הופעתה עודדו את מחברה להלחין עוד יצירות במתכונת זו.}}<ref>Griesinger (1810/1963, 13)</ref>
 
היידן המשיך וכתב עוד תשע רביעיות בשנים אלה. יצירות אלה, שיצאו לאור כאופוס 1 ואופוס 2 בנויות מחמישה פרקים בסדר זה: פרק מהיר, מינואט וטריו 1, פרק איטי, מינואט וטריו 2, ופרק סיום מהיר. כפי שמציין פינשר, בסגנונן ניכרת השפעתה של מסורת הדיברטימנטו ה[[אוסטריה|אוסטרי]].
271,876

עריכות