סוד הקסם הבורגני – הבדלי גרסאות

הסרט מכיל מספר [[סצינהסצנה|סצינות]] הקשורות זו לזו בצורה נושאית. חמש התכנסויות של חבורת חברים ממעמד ה[[בורגנות]] וארבעה [[חלום|חלומות]] שחולמים כמה מהם. החלק הראשון של הסרט מתמקד במפגשים בעוד שבחלק השני מרובים יותר החלומות. ישנן סצינות בהן מעורבות גם דמויות אחרות כמו דמות ה[[כומר]] ודמות הטרוריסטית העוקבת אחר אחד מהגיבורים. פעמים רבות ההתרחשויות בסרט אינן הגיוניות אך הגיבורים מקבלים אותן כטבעיות.

בסצינהבסצנה הבאה מתברר כי רפאל מבריח [[קוקאין]] באמצעות ה[[דואר דיפלומטי|דואר הדיפלומטי]] של "מירנדה" ושני הגברים האחרים, תבנו וסנשאל, הם שותפיו. מתברר גם כי חבורה של אנשי "מירנדה" עוקבים אחר רפאל, כנראה במטרה לחוטפו או להורגו. יומיים לאחר הארוחה שלא התקיימה מוזמנים שוב הארבעה לבית הזוג סנשאל. בדיוק בהגיעם נעורה התשוקה בזוג סנשאל, הנמצא בקומה השנייה של הבית, הבעל מסרב לתנות אהבים עם אשתו בבית בטענה שהיא קולנית מדי ועל כן, השניים משתלשלים מהחלון וממהרים אל הגן כדי להשביע את יצריהם. האורחים הממתינים בקומה התחתונה שואלים לבסוף את המשרתת היכן המארחים והיא מספרת להם כי ברחו דרך החלון. הידיעה מעוררת פחד באזני הגברים הסבורים כי המשטרה בעקבותיהם וכל האורחים נמלטים מהבית. לא עוברות מספר דקות ואל ביתם של הזוג סנשאל מגיע כומר המבקש לעבוד כגנן בגן הבית. תחילה חושדים בו בני הזוג ששבו מהתעלסותם כמתחזה, אך לבסוף הם נעתרים לבקשתו ומאפשרים לו לקבל את המשרה. הוא מספר להם כי הוריו נרצחו לפני שנים בהרעלה וכי הרוצח לא נתפס. בסצינהבסצנה מאוחרת יותר בסרט, הכומר מוזעק לתת מחילה לחולה על ערש דווי. החולה מתוודה בפניו כי רצח את מעסיקיו לפני שנים רבות כי לא יכול היה לסבול יותר את התעמרותם בו. הכומר נותן לו מחילה ואז לוקח [[רובה ציד]] המצוי בסמוך, ויורה והורג את רוצח הוריו.

נסיון הסעודה השלישי הוא של שלושת הנשים ב[[בית קפה]]. הן מזמינות [[קפה]] אך נענות כי הוא אזל וזוהי גם התשובה לגבי הזמנותיהן הבאות: [[תה]], [[תה צמחים]], [[קוניאק]] ו[[חלב]]. חייל צעיר ונאה הסועד בשולחן הסמוך מצטרף אליהן ומספר להם בנימוס מופלג, את סיפור ילדותו. הסצינההסצנה עוברת להצגת מפגשו של החייל עם רוחה המתה של אמו המספרת לו כי אביו הוא רוצחו של אביו הביולוגי. החייל נוקם את נקמת אביו הביולוגי ומרעיל את אביו. מבית הקפה יוצאת גברת תבנו אל ביתו של מאהבה, רפאל הדיפלומט בן החבורה. אלא שמר תבנו מגיע למקום במקרה, בטרם ארעאירע דבר ולוקח איתו את אשתו. אל דירתו של רפאל עולה אז הצעירה מחבורת "מירנדה" שעקבה אחריו מוקדם יותר. היא חמושה באקדח וכוונתה לרוצחו, אולם רפאל משתלט עליה ומאפשר לאנשי השירות החשאי של מדינתו לתפוס אותה.

החבורה אמנם מגיעה לביתו של המפקד במטרה לסעוד אך האוכל המוגש להם אינו אמיתי ולפתע נפתח מסך והם מוצאים את עצמם כשחקנים על במת התיאטרון מול קהל המצפה להצגה. בני החבורה נוטשים את הבמה לקול שריקות הבוז של הקהל ומתברר כי הסצינההסצנה היא חלומו של מר סנשאל. מיד עובר הסרט לסעודה ה"אמיתית" בבית המפקד הצבאי, שם פונה המפקד אל רפאל ובאדיבות מופלגת מונה את כל חוליי משטרה המושחת של "מירנדה". רפאל שולף אקדח ויורה במפקד הצבאי, אלא שאז מתברר כי היה זה חלומו של מר תבנו.

בסיום רואים את בני החבורה צועדים על כביש אספלט העובר בשדה דגן. הרוח נושבת והאופק פתוח בפניהם והם צועדים בבטחוןבביטחון קדימה. סצינהסצנה זו מופיעה גם באמצע הסרט והיא חוזרת על עצמה בסיום.

המבקר האמריקאי, [[רוג'ר אברט]], רואה בסרט כהמשך לסרטיו הקודמים של בוניואל; גם כאן אין הסבר להתרחשויות בסרט, הדמויות מחליקות פנימה והחוצה מהפנטזיות של הדמויות האחרות, תוך שהן לכודות במנהגיהן ובעולמן, חוזרות שוב ושוב לאותם מצבים ובכך מדגישות את הסתכלותו הצינית והשקפתו הפסימית של הבמאי. אברט רואה בסרט זה את היפוכו המבריק של סרטו המוקדם של בוניואל, "[[המלאך המשמיד]]", בו הסועדים אינם מסוגלים לעזוב את המקום בו סעדו.<ref>Roger Ebert, [http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/19720101/REVIEWS/201010306/1023 The Discreet Charm of the Bourgeoisie], [[שיקאגושיקגו סאן-טיימס]], 1 בינואר 1972 </ref> במאמר מאוחר שלו משנת [[2000]], רואה אברט בסרט גם התקפה על המעמד הבורגני דרך המוסד החשוב ביותר שלו, הסעודה. הסעודה אמורה להראות את עושרו של המארח ואת נימוסיהם הטובים של הסועדים, אולם אצל בוניואל מבצבצים ועולים מאחורי החזית שמציגה הסעודה החגיגית גם סכלות, בגידות, סחר בסמים, רמייה ועוד רעות חולות המדגימות את התנוונותה של השכבה האירופאית העשירה.<ref>Roger Ebert, [http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20000625/REVIEWS08/6250301/1023 The Discreet Charm of the Bourgeoisie (1972)], [[שיקאגושיקגו סאן-טיימס]], 25 ביוני 2000</ref>