אין ספק מוציא מידי ודאי – הבדלי גרסאות

# בספק הרגיל וקרוב לודאי - נחלקו [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] ב[[מסכת עבודה זרה]], אודות [[עבודה זרה]] שנעבדה ובכך נאסרה בהנאה, ואחר זמן נשברה, האם יש לומר שכנראה שהיא בוטלה על ידי עובדיה ואינה נחשבת אצלם יותר, לפי ה[[סברא]] האומרת, שאם לא יכולה היתההייתה העבודה זרה להציל את עצמה, וודאי שלא יכולה להציל את עובדיה. לפי [[ריש לקיש]] ניתן להניח שהיא בוטלה על ידי עובדיה, ולפי רבי יוחנן, למרות שמדובר בספק הרגיל וקרוב לוודאי, אין ספק מוציא מידי וודאי, כלומר: אין דין הבא מכח ספק, גם אם הוא מסתבר וקרוב לוודאי, יכול לערער את הטומאה שחלה על העבודה זרה מכח וודאי{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|מא|ב}}.}}.

דיון דומה יש גם ב[[מסכת פסחים]] אודות חולדה שנכנסה לבית עם [[חמץ]] בפיה, שלמרות ההנחה הרגילה שהחולדה אוכלת לרוב את החמץ שבפיה, אין להניח כן מספק, מכיוןמכיוון שוודאי שהחולדה נכנסה לבית עם חמץ בפיה, ולא ידוע בבירור שאכלה את החמץ{{הערה|{{בבלי|פסחים|ט|א}}.}}.

# ודאי היתר וספק שקול, כאשר הספק הוא לאיסור, נחלקו [[רב הונא]] ו[[רב חסדא]] ב[[מסכת חולין]]{{הערה|ב{{בבלי|חולין|י|א}}.}} הנידון הוא בסכין ששחט בה בהמה ואחר כך שיבר בה את עצמותיה, ולאחר זמן נתגלה שהסכין, פגומה, אומר רב חסדא, שאין הספק האומר שיתכןשייתכן שעור הבהמה הוא זה שפגם את הסכין, יכול להוציא מידי הוודאי האומר שהעצמות, הם אלו שפגמו את הסכין.

ההלכה נידונת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|לח|א}}.}} כאשר יש שני [[ירושה (משפט עברי)|יורשים]] אפשריים לאדם שמת, האחד הוא יורש וודאי - בן של המת, והשני ספק אם הוא יורש או לא. עובדה כזו מתרחשת כאשר בנו של המת נפטר בחייו, והאח [[ייבום|ייבם]] את נכסי ה[[אלמנה]] כאשר לא ידוע אם היא [[מעוברת]] או לא, ולאחר זמן נולד [[בן]] שספק אם הוא בנו של הייבם או בנו של האח המת. כאשר מתבצעת חלוקה בנכסי הסבא, מתמודד הנכד מול הבן. בעוד שהבן - הוא האח הייבם, אומר שהוא היורש היחיד, שכן הנכד הוא למעשה בנו שנולד לו לאחר הייבום, טוען הנכד שהוא בנו של האח המת, ולכן הוא יורש את הסבא [[משמוש|מכח אביו]]. במקרה כזה קובעת הגמרא, שמכיוןשמכיוון שהייבם הוא בוודאי יורש של הסבא, ואילו הנכד הוא רק ספק יורש, אין ספק מוציא מידי וודאי, ומכיוןומכיוון שהייבם הוא בוודאי יורש הוא נחשב ל[[מוחזק]] בכל הנכסים, [[המוציא מחברו עליו הראיה|עד שיביא הנכד ראיה]] שגם הוא יורש.

לפי פרשנות זו, מביא ה[[תוספות]] קושיה מהמשנה ב[[מסכת בבא מציעא]] "[[שנים אוחזין בטלית]]": במשנה נפסק שכאשר שני אנשים מתווכחים על טלית, אם אחד טוען שכל הטלית שלו והשני טוען שחציה שלו - נותנים לראשון את חצי הטלית שהשני מודה לו, ואילו בחצי השני עליו הויכוחהוויכוח - [[ממון המוטל בספק חולקים|חולקים את שוויה]]. כעת מקשה התוספות: הרי לראשון יש בעלות על חצי מהטלית, שהרי [[הודאת בעל דין כמאה עדים|השני מודה לו]], ואם כן עלינו לפסוק כדין "אין ספק מוציא מידי וודאי" האומר שהראשון הוא מוחזק? על כך מתרץ התוספות, שדווקא על דיני [[ירושה]] נאמר חידוש זה, שכן על פי התורה ליורש יש את כוחותיו של המוריש (הנפטר), וכיון שהמוריש היה [[מרא קמא]] על הנכסים, ובעלותו היתההייתה על כל הנכסים, גם ליורשיו יש את כח זה - [[חזקה קמייתא|כל עוד לא יוכח אחרת]].