הבדלים בין גרסאות בדף "מפרכסת"

נוספו 12 בתים ,  לפני 9 שנים
מ
בוט החלפות: הייתה ; מכיוון;
מ (בוט החלפות: הייתה ; מכיוון;)
'''מפרכסת''' היא כינוי לבעל חיים לאחר ש[[שחיטה|נשחט]], בעוד איבריו מתנועעים עד שתצא נפשו. חכמי הגמרא נחלקו בה[[גדר]]ת מצב זה, אם מצב זה הוא מצב אמצעי בין חיים למיתה, או מצב הכולל את שניהם, או אחד מהשנים.
==טומאת אוכלין==
ה[[משנה]] ב[[מסכת חולין]]{{הערה|{{בבלי|חולין|קיז|ב}}.}} פוסקת שבהמה טמאה שנשחטה על ידי יהודי, או בהמה טהורה שנשחטה על ידי גוי ועדיין מפרכסת מטמאת [[טומאת אוכלים]] (טומאה החלה על אוכלים) אבל לא [[טומאת נבילה]]. בעל חיים המטמא טומאת אוכלין, הוא רק בעל החיים שנשחט כראוי שחיטה כשרה, מכיוןמכיוון שלו הייתה זו בהמה טהורה שנשחטה על ידי יהודי, היתההייתה היא כשרה לאכילה. באופן כזה ניתן להחשיב את בעל החיים ל"אוכל", בשתי האופנים הבאים: אם יהודי שחט אותה, ניתן להחשיבה כאוכל, אם היהודי [[מחשבה (הלכה)|חשב]] במחשבתו שהשחיטה היא לצורך אכילת הגוי. ליהודי יש כח רוחני להפוך בהמה ל"אוכל" על ידי שחיטה, שכן לעם ישראל הותרה בהמה מיד עם שחיטתה, עוד לפני גמר מותה. באופן דומה, אם גוי שחט בהמה לצורך יהודי, נחשבת הבהמה עם שחיטתה ל"אוכל", שכן מכיוןמכיוון שהבהמה מיועדת ליהודי, שלו הותרה הבהמה בשחיטה, ניתן להחשיב את הבהמה כאוכל למרות שבאופן ספיצפי זה הבהמה אינה כשרה לאכילה.
 
למרות שבהמה מפרכסת מטמאת טומאת אוכלין, היא אינה מטמאת טומאת נבילות, שכן טומאת נבילות היא רק על בהמה שמתה לגמרי, שכן הציווי בתורה בה נכתבה האזהרה על טומאת נבילות, נכתבה בלשון מיתה - {{ציטוטון|וכי '''ימות''' מן הבהמה}}.
[[רבי יוחנן]] ו[[חזקיה]] נחלקו בנידון של גוי שאוכל מבהמה מפרכסת האם הוא עובר על איסור [[אבר מן החי]]. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת כעומדת במצב אמצעי, ואינה נחשבת לא לחיה ולא למתה, ולכן אין האוכלה עובר על איסור אבר מן החי{{הערה|{{בבלי|חולין|קכא|ב}}.}}. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכלה עובר על איסור אבר מן החי.
==הגנה מטומאה אחרת==
קיים דין, האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, למרות שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך [[אוהל (הלכה)|אוהל]], אין הדבר הטמא נהיה טמא ב[[טומאת אוהל]]. האמורא [[רבי זירא]] הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוןמכיוון שהבהמה אינה מתה. [[רב ששת]] פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוןמכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות.
 
[[רש"י]] מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין.
 
לפי הכרעת [[אביי]] מכיוןמכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשתי המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב [[ארבע מיתות בית דין|מיתת בית דין]] אם עשה את החטא במזיד וביודעין, ו[[קרבן חטאת]] בשוגג שכן היא נחשבת גם כחיה.
 
==הערות שוליים==
271,876

עריכות