הקרב על גוש עציון – הבדלי גרסאות

עריכה
(עריכה)
ב-[[8 בדצמבר]] 1947 נערכה התקפה על מכונית שיצאה מגוש עציון לירושלים. התוצאה המידית הייתה ניתוק גוש עציון מירושלים, מקור האספקה העיקרי של גוש עציון. הנהגת ה[[יישוב]] החליטה לא לוותר ולא להפקיר את תושבי גוש עציון. אנשי הגוש קיבלו בהמשך תגבורת שכללה מחלקת מילואים של [[הפלמ"ח]], [[המשמר הנע|משמר נע]] של [[נוטרים]] וחניכי קורס המפקדים של [[חיל שריון ירושלים]].
 
בהמשך, כוחות ערביים מהסביבה צרו על הגוש ושיירות הסיוע שנשלחו אליו מירושלים נפגעו במסען בכביש הצר שעבר דרך [[בית לחם]] ולא הצליחו להגיע אליו. ב-[[11 בדצמבר]] [[1947]] נשלחה [[שיירת העשרה|שיירה של ארבע מכוניות]] שנועדה להוביל [[אספקה]] מירושלים לישובי גוש עציון. השיירה הותקפה 10 מבין 26 אנשיה נהרגו. בעקבות התגברות הקרבות בינואר 1948 פונו הנשים והילדים של הקיבוץ בסיוע בריטי ל[[ירושלים]]. כל הילדים והנשים, למעט אישה אחת שסרבה לעזוב את הכפר, עברו להתגורר ב[[מנזר רטיסבון]] שבירושלים. במהלך הלילה שבין 15 בינואר ל-16 בינואר נשלחה לגוש עציון שיירת תגבור נוספת ובה ‏‏[[שיירתמחלקת הל"ה]] אשר מנתה מחלקה של |35 לוחמים]]. השיירה הותקפה וכל חבריה נהרגו. משלוחי חירום אחדים הגיעו לגוש עציון באמצעות מטוסי [[פייפר קאב]] שנשלחו מ[[תל אביב]], אך אלה לא היו גדולים מספיק.
 
במהלך החודשים הבאים, הכוחות הערביים המשיכו ליזום מתקפות בקנה מידה קטן יחסית נגד יישובי הגוש, אותן הצליחו לוחמי "ההגנה" לסכל בהצלחה. מגיני גוש עציון והנהגת היישוב בירושלים שקלו להורות על פינוי הגוש, אף לבסוף, למרות שברשות לוחמי הגוש היו אמצעי לחימה מועטים, התקבלה ההחלטה שלא לנטוש את יישובי הגוש בשל מיקומו האסטרטגי כיישוב היהודי היחיד אשר משקיף על [[כביש 60|ציר הגישה הדרומי]] של ירושלים מכיוון [[חברון]], ממנו יכולים הלוחמים למנוע מצבאות ערב ובעיקר [[מצרים]] מלהגיע ולתקוף את ירושלים מהדרום.
6,593

עריכות