|
===פסיקותיו ודעותיו בתחומים מדיניים===
על פי [[יאיר שלג]], הרב ליאור "הוא מן הקיצונים ביותר גם במחנה יש"ע. הוא תומך מובהק בטרנספר של ערביי השטחים. "במקום אחד כתב שככלל אסור שיהיה ללא יהודים בארץ מעמד לאומי, אלא רק מעמד אישי: 'כל זמן שישאירו את הגויים בארץ בתור חטיבה לאומית, לא יהיה לנו שלום בתוך המדינה".{{הערה|שם=שלג|1=[http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Pages/PP_67/L_Rabbay_Dov_Lior/Publications_Catalog_2067_ChapterM.aspx הרב דב ליאור], מתוך: [[יאיר שלג]], אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה, באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]]}}. לאחר [[הפיגוע בישיבת מרכז הרב]] במרץ 2008, אמר כי מטרת המחבלים היא השמדת מדינת ישראל ומלחמתם היא בעלת אופי דתי. את שנאתם של הערבים כלפי מדינת ישראל השווה לשנאה הנאצית, וקבע כי "כל מי שרוצה להכניע ולהשמיד את עם ישראל יש לו דין עמלק, על כל המשתמע מכך". לדבריו, הקריאות לנקמה מבטאות דרישה טבעית, אולם הנקמה אמורה להגיע מהעם כולו, מהממלכה, מהממשלה.{{הערה|{{ערוץ7||'שנאתם של הערבים שווה לנאציזם'|172599|9 במרץ 2008}}}}. בספטמבר 2010, בעקבות פיגוע שבו נרצחו ארבעה תושבי [[בית חגי]], אמר: "עם האויב הערבי המבין רק את שפת הכוח, לא היה שלום, אין שלום ולא יהיה שלום. אין מקום לאויב זה, הממשיך לשפוך דם יהודי, בתוך שטחי ארצנו הקדושה".{{הערה|{{NFC|איציק וולף|הרב דב ליאור: אין מקום לאויב הערבי בארץ|/001-D-248579-00|1 בספטמבר 2010}}}}
בתקופת הנסיגה מ[[סיני]] בעקבות [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] העביר את ישיבתו באופן זמני ל[[ימית]]. בעת המחאות נגד [[תוכנית ההתנתקות]] תמך ב[[חסימת כבישים]] כמחאה נגד התוכנית. כמו כן תמך ב[[סירוב פקודה]] במקרים שבהם חייל נדרש לפנות יישובים. סמוך לביצוע התוכנית העביר את ישיבתו ל[[שא-נור]] והנהיג את המאבק במקום נגד הפינוי, תוך זהירות מפגיעה בחיילים ובשוטרים.{{הערה|{{ynet||הפינוי הסתיים: חומש ושא-נור ריקות|3132188|23 באוגוסט 2005||}}; [http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/122321 שא נור: הכוחות פרצו לגג המצודה והמתבצרים החלו להתפלל], ערוץ 7}}
|
