הבדלים בין גרסאות בדף "מפרכסת"

נוסף בית אחד ,  לפני 9 שנים
מ
מ (בוט החלפות: הייתה ; מכיוון;)
'''מפרכסת''' היא כינוי לבעל חיים לאחר ש[[שחיטה|נשחט]], בעוד איבריו מתנועעים עד שתצא נפשו. חכמי הגמרא נחלקו בה[[גדר]]ת מצב זה, אם מצב זה הוא מצב אמצעי בין חיים למיתה, או מצב הכולל את שניהם, או אחד מהשנים.
==טומאת אוכלין==
ה[[משנה]] ב[[מסכת חולין]]{{הערה|{{בבלי|חולין|קיז|ב}}.}} פוסקת שבהמה טמאה שנשחטה על ידי יהודי, או בהמה טהורה שנשחטה על ידי גוי ועדיין מפרכסת מטמאת [[טומאת אוכלים]] (טומאה החלה על אוכלים) אבל לא [[טומאת נבילה]]. בעל חיים המטמא טומאת אוכלין, הוא רק בעל החיים שנשחט כראוי שחיטה כשרה, מכיוון שלו הייתה זו בהמה טהורה שנשחטה על ידי יהודי, הייתה היא כשרה לאכילה. באופן כזה ניתן להחשיב את בעל החיים ל"אוכל", בשתיבשני האופנים הבאים: אם יהודי שחט אותה, ניתן להחשיבה כאוכל, אם היהודי [[מחשבה (הלכה)|חשב]] במחשבתו שהשחיטה היא לצורך אכילת הגוי. ליהודי יש כח רוחני להפוך בהמה ל"אוכל" על ידי שחיטה, שכן לעם ישראל הותרה בהמה מיד עם שחיטתה, עוד לפני גמר מותה. באופן דומה, אם גוי שחט בהמה לצורך יהודי, נחשבת הבהמה עם שחיטתה ל"אוכל", שכן מכיוון שהבהמה מיועדת ליהודי, שלו הותרה הבהמה בשחיטה, ניתן להחשיב את הבהמה כאוכל למרות שבאופן ספיצפי זה הבהמה אינה כשרה לאכילה.
 
למרות שבהמה מפרכסת מטמאת טומאת אוכלין, היא אינה מטמאת טומאת נבילות, שכן טומאת נבילות היא רק על בהמה שמתה לגמרי, שכן הציווי בתורה בה נכתבה האזהרה על טומאת נבילות, נכתבה בלשון מיתה - {{ציטוטון|וכי '''ימות''' מן הבהמה}}.
 
==אבר מן החי==
[[רבי יוחנן]] ו[[חזקיה]] נחלקו בנידון של גוי שאוכל מבהמה מפרכסת האם הוא עובר על איסור [[אבר מן החי]]. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת כעומדת במצב אמצעי, ואינה נחשבת לא לחיה ולא למתה, ולכן אין האוכלה עובר על איסור אבר מן החי{{הערה|{{בבלי|חולין|קכא|ב}}.}}. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכלה עובר על איסור אבר מן החי.
1,284

עריכות