שלמה בן-יוסף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
 
==פעולת הירי ותלייתו==
ב-[[29 במרץ]] [[1938]] ירו ערבים על מונית שהסיעה יהודים ליד [[צפת]]. בהתקפה נרצחו שישה מנוסעי המונית, בהם בהם ילד ושלוש נשים, אחת מהן אף בותרה באכזריות.{{הערה|{{דבר||קציר-דמים של כנופית מרצחים בדרך עכו-צפת|1938/03/29|00101}}; {{דבר||הלוית ארבעת חללי צפת|1938/03/30|00100}}; {{דבר||האבודים עוד לא נמצאו|1938/03/30|00105}}; {{דבר||בכור שחרור ואלגרה מוצרי נמצאו הרוגים|1938/03/31|00104}}}} ב-[[16 באפריל]] הותקפה בירי מכונית ובה חמישה חברי "[[ההגנה]]", ונהרגו שלושה מנוסעיה, ובהם דוד בן-גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה, והיה חברו הטוב של בן יוסף מזה שנים.{{הערה|{{דבר||יוסף רוטבלאט, אברהם דניאלי, דוד בן גאון, זאב ענו נרצחו בדך מחניתה|1938/04/17|00117}}; {{דבר||חללי חניתה החדשים לבית עולמם|1938/04/18|00100}}}} מעשי הרצח עוררו סערה ביישוב, ובמיוחד בקרב חברי בית"ר בראש פינה. בן יוסף, ושני חברים נוספים בפלוגה, שלום ז'ורבין ואברהם שיין, החליטו על דעת עצמם ובניגוד לעמדת מפקדיהם כי עליהם לנקום את הרצח (בן יוסף סבר בטעות כי דעתו של ז'בוטינסקי תהא נוחה מהפעולה. ב-12 ביולי 1938, לאחר תלייתו של בן-יוסף אישר ז'בוטינסקי את הפעולה בדיעבד ו"פקד" רטרואקטיבית על ביצועה).
 
ב־[[21 באפריל]] [[1938]] ירו השלושה על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה - צפת. הרימון שהוטל על האוטובוס לא התפוצץ ואיש מהנוסעים לא נפגע. השלושה הסתתרו במערה סמוכה (הקרויה עד היום "מערת שלמה בן יוסף", ובה יש כיום מוזיאון קטן), אך רועים ערבים שרעו באזור גילו את השלושה מסתתרים, והם נתפסו על ידי המשטרה הבריטית.