לאון פוליאקוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Poliakov-Leon Cerisy-07-1952 b.jpg|שמאל|ממוזער|150px|לאון פוליאקוב, 1952]]
'''לאון פוליאקוב''' ([[רוסית]]: '''Поляков Леон'''; [[צרפתית]]; '''Léon Poliakov'''; יליד 25 נובמבר 1910 [[סנט פטרסבורג]] - 8 דצמבר 1997 [[אורסיי]]) היה [[היסטוריון]] [[צרפתי]]. מחקריו הענפים שהתמקדו בעיקר ב[[גזענות]], [[אנטישמיות]], [[היסטוריה יהודית]] ו[[השואה]], העמידו אותו כאחד מחשובי ההיסטוריונים במאה ה-20. שימש כדוקטור ל[[פילוסופיה]] ב[[סורבון]] עד לפרישתו, וכן כמנהל המחקר בבית "המרכז הלאומי של המחקר המדעי" (CNRS) ב[[פריז]].
==ביוגרפיה==
ליאון פוליאקוב נולד בשנת 1910, בנו של [[מו"ל]] [[יהודי]] בסנט פטרסבורג. הוא נקרא על שמו של [[לב טולסטוי]], שמת יום לפני הולדתו. בשנת 1920 נמלטה משפחתו מן ה[[בולשביקים]] ל[[צרפת]], שם ייסד אביו חברת הוצאה לאור מצליחה. הוא חי זמן מה ב[[איטליה]] וב[[גרמניה]], שם ראה כנער את [[עליית הנאצים לשלטון|עליית הנאציזם]], ולאחר מכן עבר להתגורר בצרפת דרך קבע. ב[[פריז]] למד משפטים והיסטוריה, ועבד במקביל כ[[עיתונאי]] בעיתונו של אביו "יומון פריזאי" (Pariser Tageblatt), אז פנה ל[[מחקר]] היסטורי. בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]] התגייס ל[[צבא צרפת|צבא הצרפתי]]. ב 13 ביוני 1940 הגיע ל-[[סאן-ואלרי-אן-קוקס]] ונפל עם הגדוד שלו בשבי הגרמנים. כעבור שלושה חודשים נמלט ממחנה השבויים Doullens על הגבול הבלגי, וחי בדרום צרפת תחת השם רובר פול הוא הצטרף ל[[תנועת ההתנגדות הצרפתית]], שם עזר בארגון התנגדות יהודית משמעותית.
שורה 6:
בשנת 1942 יצר עמו קשר הרב [[שניאור זלמן שניאורסון]] מ"התאחדות יהודים שומרי מצוות" (Association des Israélites pratiquants), וביקש ממנו לשמש כמזכירו. יחד עם בן דודו של זלמן, [[יצחק שניאורסון]], ייסד את "המרכז לתיעוד יהודי בן זמננו" (CDJC), שאסף מסמכים ועדויות על רדיפת היהודים בצרפת. ראיות אלו סייעו רבות לאחר ניצחון בעלות הברית, כאשר פוליאקוב שימש כמשקיף משפטי ב[[משפטי נירנברג]], שם עבד כיועץ ומתורגמן לצד [[אדגר פור]], ראש המשלחת הצרפתית.
בשנת 1981 פרסם את [[ממואר|זיכרונותיו]] תחת השם "L'Auberge des Musiciens", שחלק גדול ממנו מוקדש לתולדות ההתנגדות ולקורותיו בתקופת הכיבוש הנאצי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ובסוף חייו גם ל[[רוסית]], לשמחתו הגדולה.
==מחקריו==
ארבע שנים לאחר שקיבל [[אזרחות]] צרפתית בשנת 1947, ולאחר חמש שנות נבירה בארכיונים גרמניים ואיסוף אינספור עדויות, פרסם פוליאקוב את מחקרו הגדול הראשון על האנטישמיות ועל השרשים הההיסטוריים והאינטלקטואליים שהניעו את השמדת היהודים בשואה, תחת הכותרת "מחזור השנאה" (Bréviaires De La Haine). בספר הופיעה הקדמה של ה[[סופר]] [[פרנסואה מוריאק]], בו נכתב בין היתר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ייתכן שהדחף הראשון שלכם יהיה לסגור את 'מחזור השנאה' הזה בחרדה: למה האדם מסוגל, עד היכן הוא יכול להגיע בבהמיותו. אולם אל לכם לגדף את החיות: הן הורגות רק כדי לאכול. הדור שלנו היה עד לטבח העצום, המאורגן והמחושב ביותר: טבח אדמיניסטרטיבי, מדעי, מודע, מהסוג שגרמנים יכולים לבצע}}
היה זה התיאור המקיף הראשון שהופיע על השואה.{{הערה|1=דן מכמן, [http://docs.google.com/viewer?a=v&q=cache:zT1WULy47MQJ:www1.yadvashem.org.il/odot_pdf/Microsoft%2520Word%2520-%25205152.pdf+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%91+%22%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA%22&hl=en&pid=bl&srcid=ADGEESjEBlUYgyndfXKqdIrR-K6MVngMXTNP9nA-ttDqEmzBCzUySFS-qXJNWkH0LhGgE6zP85FkxzCG7_umwsUNp4bQNgBWyiII9yl_qD-cjhoBLJihPv_FSClUoGx4iNB73XVdCyfa&sig=AHIEtbQ2wm8dkPQX5LqYvogwOFo4SlO9Gg נושא אחד, קולות אחדים: לשון ותרבות בחקר השואה], באתר יד ושם}} ה[[פילוסופית]] [[חנה ארנדט]] ציינה עם צאת הספר לאור כי "כל מי שרוצה לדעת 'מה באמת קרה' ו'איך', לא יוכל להימנע מלקרוא ספר זה, ואולי עדיף שיתחיל ממנו". גם הפילוסופים [[ז'אק מאריטן]] ו[[רמון ארון]], עיצבו מושגים רבים בהגותם על סמך עיון קפדני בחיבורו של פוליאקוב. הספר עודכן במהדורות הבאות באופן שוטף על ידי המחבר עד שנת 1993. כבר בשלב הראשון של מחקרו זה טען פוליאקוב כי מעבר לצעדות, ה[[רטוריקה]] ומכונת התעמולה, ה[[נאציזם]] "פעל בראש ובראשונה כדת". פוליאקוב היה גם ההיסטוריון הראשון שמתח ביקורת על שתיקת ה[[וותיקן]] וה[[אפיפיור]] [[פיוס השנים עשר]] מול פשעי הנאצים בתקופת השואה.
ארבעת הכרכים שפרסם על ההיסטוריה של האנטישמיות (Histoire de l’antisémitisme) מהעת העתיקה עד [[המאה ה-20]] המאה נחשבים כיום כספר יסוד במחקר האנטישמיות. בספרו "המיתוס הארי" בוחן פוליאקוב תוך סקירת היבטים מה[[אנתרופולוגיה]], ה[[פילוסופיה]], ה[[פסיכואנליזה]], ה[[דת]] וה[[בלשנות]], את מיתוס העליונות הארית שנוצר בהדרגה מאז ימי קדם, וכיצד הפך לבסוף במאות ה-19 ו-20 להיות חלק בלתי נפרד מהמחשבה המערבית. הספר עוסק בחיבור הזוועתי בין גזענות ל[[מדע]], ומראה שלעיסוק הכפייתי של הנאצים ב"טוהר הגזע" קדמה ספרות שלמה, בין השאר ה"מאמר על אי השוויון בין גזעי האדם" מאת [[ארתור דה גובינו]]. בספרו "הטלאי הצהוב", ערך פוליאקוב מחקר על המניעים הערכיים והתרבותיים של הצרפתים חסידי אומות העולם, שנשאו עליהם את הטלאי הצהוב כאות הזדהות. כמנהל המחקר ב-CNRS ערך מחקרים על מקורות הגזענות ורדיפת מיעוטים, מקורותיהם והצורות שהם יכולים לקבל.
בספרו "הסיבתיות השטנית" (La Causalité diabolique, Calmann-Lévy, 1981–1985), מצביע פוליאקוב על כך שבכל שלב מהותי בהתפתחותו, נטה העולם המערבי לעשות דמוניזציה למיעוטים (בעיקר יהודים) ולהפכם ל[[שעיר לעזאזל|שעירים לעזאזל]] לכשלונותיו. במחקרו "התנועות הטוטליטריות במאה העשרים" (Les totalitarismes du XXè siècle) סוקר פוליאקוב את אופי משטריהם ה[[טוטאליטריות|טוטאליטריים]] של [[היטלר]], [[סטאלין]], ו[[פול פוט]]. בין היתר הוא מצביע על הקשר בין [[פורנוגרפיה]] חסרת מעצורים ל[[התעמולה הנאצית|תעמולה הנאצית]], וכן בין הכוחניות הגברית שבאידיאולוגיה הנאצית לנטיותיו ה[[חד מיני|חד-מיניות]] של היטלר. (על בסיס מחקרים אלו פרסם ההיסטוריון הגרמני [[לותאר מכטאן]] את "פניו הנסתרות של היטלר", 2001).
▲בשנת 1981 פרסם את זיכרונותיו תחת השם "L'Auberge des Musiciens", שחלק גדול ממנו מוקדש לתולדות ההתנגדות ולקורותיו בתקופת הכיבוש הנאצי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ובסוף חייו גם ל[[רוסית]], לשמחתו הגדולה. קיבל בשנת 1989 את [[אות לגיון הכבוד]]. פוליאקוב הלך לעולמו ב-8 דצמבר 1997 בגיל 87 באורסיי, צרפת.
==קישורים חיצוניים==
שורה 22 ⟵ 24:
*'''מאנטיציונות לאנטישמיות''', בתרגום של עדנה שריר, תל-אביב, ספרית פועלים, 1970
===בצרפתית===
*'''ההיסטוריה של אנטישמיות''' (Histoire de l’antisémitisme)
:1. מישו עד יהודי החצר (Du Christ aux Juifs de Cour - הוצאת Calmann-Lévy, פריז 1955)
:2. ממוחמד ועד האנוסים (De Mahomet aux Marranes - הוצאת Calmann-Lévy, פריז 1961)
:3. מוולטר ועד וואגנר (De Voltaire à Wagner - הוצאת Calmann-Lévy, פריז 1961)
:4. אירופה המתאבדת (1870-1933 L'Europe suicidaire - הוצאת Calmann-Lévy, פריז 1977)
:5. '''1945–1993''' (1994, הוצאת Le Seuil)
*'''המיתוס הארי''', מסה על מקורות הגזענות והלאומנות (Le Mythe aryen. Essai sur les sources du racisme et des nationalismes - פריז, הוצאת קלמן לוי, 1971)
*'''קציר השנאה''', הרייך השלישי והיהודים (Le Bréviaire de la haine. Le IIIe Reich et les Juifs - הקדמה מאת פרנסואה מוריאק, פריז, קלמן לוי, 1951)
| |||