דיר אבאן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 22:
==היסטוריה==
לדעת פרופ' [[יהודה אליצור]] זיהויו של [[אוסביוס מקיסריה]] ברשימת היישובים שכתב (ה[[אונומסטיקון]]), את אבן העזר המופיעה ב[[ספר שמואל]]{{הערה|שמואל א', פרק ז', פסוק י"ב: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת, וַיָּשֶׂם בֵּין-הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ, אֶבֶן הָעָזֶר; וַיֹּאמַר, עַד-הֵנָּה עֲזָרָנוּ יְהוָה".}} באזור [[בית שמש]] מכוון לכפר
החוקר הצרפתי [[ויקטור גרן]] ביקר בכפר ב-[[14 במאי]] [[1883]] וציין אודותיו כי:
{{ציטוט|תוכן="הכפר ניצב על צלע גבעה, ששיפוליה מקצתם [[טרשים|טרשיים]], ומקצתם נטועים [[זית אירופי|עצי זית]] ו[[תאנה]]".}}
לדבריו בתי הכפר היו בנויים בנייה גסה מחומרי בנייה מעורבים שכללו [[אבן לבנייה#אבן גוויל ואבן גזית|אבני גזית]] עתיקות. לפחות שליש מבתי הכפר היו הרוסים, ועם זאת מנה הכפר באותה עת כאלף תושבים{{הערה|ויקטור גרן, '''תאור ארץ ישראל'''. תרגם מצרפתית לפי מהדורת פריז משנת [[1868]] חיים בן עמרם. הוצאת [[יד בן צבי]] תשמ"ב, [[1982]], כרך שני : יהודה (ב), פרק 21, עמ' 23}}. לדברי גרן, הכפרים האחרים בסביבה מנו מעט מאוד תושבים ביחס
לפי [[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]] שנערך בשנת [[1931]] מנו תושבי הכפר 1,531 נפש והיו בו 321 בתים{{הערה|[[זאב וילנאי]], [[אנציקלופדיה אריאל]] עמוד 1621}}. על-פי [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים]] שהתקיים בשנת [[1945]] מספר תושבי הכפר עמד על 2,100, ושטחו היה 22,734 [[דונם|דונם טורקי]], מהם 376 דונם בבעלות יהודית ו-789 דונם בבעלות ציבורית{{הערה|{{סקר הכפרים|טבלה=I|נפה=Jerusalem|עמוד=056}}}}
שורה 32:
הכפר היה בנוי בצורת מעגל, סביב נקודת מפגש של חמישה כבישים, ביניהם הכביש הראשי ל[[בית ג'וברין]]. הבתים היו בנויים מאבן ו[[בוץ]] ומכוסים ב[[גג]]ות מ[[עץ (חומר גלם)|עץ]] ו[[קש|תבן]]. חלק מהבתים היו מחופים בגגות בצורת [[כיפה (מבנה)|כיפה]] הבנויה מ[[אבן גיר|אבני גיר]]. במרכז הכפר עמד [[מסגד]] '''אל-עומארי''', והיה בו גם [[בית ספר יסודי]]. עד לשנת [[1940]] השתמשו תושבי הכפר במי [[באר מים|בארות]] ו[[בור מים|בורות]]. בשנה זאת, הונח צינור שהוביל לכפר מים מ'''עֵין מרג'לין''' הנמצא כ-5 ק"מ ממזרח לכפר. התושבים התפרנסו בעיקר מ[[חקלאות]], כאשר החלקים ה[[הר]]ריים של הקרקע מנוצלים ל[[מטע]]ים בעוד החלקים המישוריים מנוצלים לגידול [[דגנים]].
ב[[מאורעות תרפ"ט]] יצאו מהכפר פורעים אשר תקפו את ה[[מושבה]] [[הר-טוב]], שרפו אותה, בזזו את רכושה והביאו לנטישתה{{הערה|{{דבר||חורבן הר טוב|1929/09/02|00200}}}}{{הערה|'''קיצור תולדות ההגנה''', בעריכת [[שאול אביגור]], פרופ' [[יהודה סלוצקי]], ואל"מ גרשון ריבלין, עמוד 136. {{ש}} [[יוסי בן-ארצי]], הרטוב, בתוך: [[זאב ענר]] (עורך), '''סיפורי מושבות''', משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1996, עמ' 50.}}. ב[[ואדי]] ממערב
==קישורים חיצוניים==
| |||